מאגר סיפורי מורשת

אני סבתא רחל, נולדתי בטורקיה באיסטנבול בשנת 1952.

לאמא שלי היו שבעה אחים ולאבא שלי שלושה, גרנו כל המשפחה מאוד קרובים אחד לשני, וכמובן שלכל דודי היו ילדים – בני הדודים שלי. היינו נפגשים המון מאחר והילדים לא יכלו לשחק מחוץ לבית, לא היו גני שעשועים ופארקים כמו שיש היום, אז היינו נפגשים בבתים של בני הדודים ומשחקים שם וכל מי שהיה מגיע ומצלצל בדלת היינו פותחים את הדלת ואומרים בקול רם hosgeldiniz ברוכים הבאים בטורקית.

עליתי לארץ ישראל, כי אבי היה ציוני מאוד גדול וכשהוא היה צעיר ורצה לבוא לארץ. אמו לא נתנה לו ולכן כשהוא התבגר והיה יכול להחליט על חייו, הוא שאל בבית את אימי, אחותי ואותי, אם אנחנו רוצות לעלות לארץ ישראל, מאוד שמחנו ואני בתור ילדה בת 12 כתבתי לאבי מכתב ואמרתי שאהיה מאוד גאה בגיל 18 להיות חיילת בצה"ל.

30.6.1964

אבא,

היום יום שלישי והשעה 5 אחה"צ, יצאתי מבית הספר. מזג האוויר יפה. הגענו למקום ובו ספסלים. לפני שהתיישבנו אמא שאלה אותנו "הייתן רוצות שתהיה לנו וילה כזאת בישראל?" קפצנו שתינו ביחד ואמרנו שכן. שאנחנו חולמות על זה כבר מזמן. אמא סיפרה לנו שנסעת לשם כדי לחפש עבודה ואם תצליח נלך לגור בישראל. אהיה חיילת של מדינה שאגן עליה תמיד. אבא אם עד עכשיו עבדת עם מעט כוח אני מבקשת ממך להכפיל כדי שנגיע לשם כמה שיותר מהר.

                            בתך שאוהבת אותך מאוד

סבתא רחל מספרת, שכשאמא שלי הייתה קטנה וכל האחים שלה הקטנים ממנה היו גם בבית לסבתא הייתה המון עבודה, המון כביסות. סבתא הייתה מכבסת, מקפלת, ומסדרת בארון ומעט מאוד זמן אחרי הייתה מוצאת את הכביסה הנקייה בסל הכביסה. וכשהייתה שואלת למה? אמא שלי הייתה עונה לה: "מדדתי, לא נראה לי, היה לי יותר נוח לזרוק לסל". האמת, זה מה שהיום אני עושה ואני מבינה מהסיפור של סבתא שלא אני המצאתי את הגלגל.

חירות

בטורקיה שבה נולדתי לא היה לילדים חופש כמו שיש בישראל. למשל- אני לא יכולתי לרדת ולשחק לבד בגינה, אני לא יכולתי ללכת ברחוב לבד כי זה מסוכן כי ,יכולים לחטוף אותך אבל גם כי זה לא נהוג להסתובב במדינות אחרות לבד. כשהגעתי  לארץ והייתי בת 12 גיליתי פתאום את הטעם של החופש .יכולתי ללכת לחברות לבד, יכולתי לחזור הביתה מאוחר בלי שזה היה מעורר שאלות. אבל חשוב מאוד להבין שחופש זה הפקרות גם לחופש יש חוקים ויש מסגרות וצריך להקפיד גם בחופש לעמוד לפי החוקים והמסגרות. חופש בשבילי כאדם בוגר זה להחליט אני מה ללבוש (לדוגמא: ללבוש ג'ינס למרות שאימי לא מרשה), חופש בשבילי זה להחליט ללמוד איפה שאני רוצה ומה שאני רוצה (כמובן אחרי התייעצות עם ההורים עם בן הזוג שלי), חופש בשבילי זה להחליט להתחתן עם מי שאני רוצה (עם אתיופי, עם רוסי, עם עירקי כמובן אחרי שמדברים מתייעצים ולוקחים החלטה). ושוב חופש יש לו מסגרות וחוקים ובתוכם זה חירות בשבילי.

הזוית האישית

נהנינו מכל רגע שלנו ביחד פה בתכנית המבורכת.