מאגר סיפורי מורשת

שמי נטע (טורקלטאוב) תור. נולדתי בתל אביב ב13 לחודש דצמבר,1935.בן בכור לנחום וגניה אשר עלו ארצה מפולין ורוסיה. הם עלו בנפרד, הכירו בארץ והתחתנו כאן-בארץ ישראל. אני אח בכור לתמר ז"ל הצעירה ממני בתשע שנים.

נקראתי על שם סבי נטע טורקלטאוב. את שנות ילדותי העברתי בתל אביב, באזור רחוב העבודה וקינג ג'ורג'. למדתי בבתי ספר, הייתי בתנועת נוער וכמובן שירתי שלוש שנים של צבא. עם שחרורי התעניינתי בלימודי הנדסה והחלטתי לנסוע ללמוד בארצות הברית. עבדתי תקופה קצרה בתעשיית המטוסים המקומית אבל חזרתי ארצה בגלל מותה של אימי.

הכרתי את אשתי לעתיד אילה, והתחלתי לעבוד בתעשייה האווירית כמהנדס אווירונאוטיקה. בתעשייה האווירית עבדתי 25 שנה שכללה שליחות בניו יורק. לאחר יציאה לפנסיה מוקדמת, עבדתי כמה שנים בחברת מתכות ונחשפתי לתחום חדש ומעניין. בשנות ה60 לחיי יצאתי לפנסיה והתחלתי להתעסק עם תחביבים ולימודים שמילאו את יומי וחיי.

לפני שאמשיך ואספר על עצמי, אזכיר קצת את הוריי ועיסוקם בארץ. את מקום מושבם הם קבעו בתל אביב. אבי התעסק בחשמל ואמי הייתה עקרת בית עד מותה בתחילת שנות ה50 לחייה. כששבתי לארץ בתחילת שנות ה60,הכרתי את אילה. גם היא חזרה מלימודים באנגליה, והיא תל אביבית במקורה.

התאהבנו ונישאנו במלון "תדמור" בהרצליה. את ביתנו בנינו ברמת השרון ושם התחלנו את בניית משפחתנו הצעירה. אילה עבדה כמורה לריתמיקה ועבדה עם ילדים, גם בבתי ספר וגם באופן פרטי. בשנת 1966 נולד בננו הבכור ערן ובשנת 1969 נולדה יעל. הבית היה מרכז המשפחה וערכיה.

בשנת 1982 טסנו לשליחות לארצות הברית. גרנו שם שלוש שנים .אילה ניצלה את זמנה ולמדה לתואר שני בתרפייה באומנות, הילדים רכשו שפה ותרבות חדשה והתקופה הייתה מתנה גדולה לכולנו. כששבנו ארצה, עבדתי עוד כשנתיים בתעשייה האווירית ואז ניצלתי את ההזדמנות לצאת לפנסיה מוקדמת ולהתחיל דף חדש.

כמו שהזכרתי קודם, בתחילת שנות ה 60 שלי יצאתי סופית לפנסיה. 25 שנה במקום העבודה כמנהל בהחלט נתנו סיפוק רב וכן כמה שנים כמנהל חברה בתחום המתכות.

בשנת 2002 נפטרה מסרטן אילה שהייתה חברתי לחיים, אשתי ואם ילדי,פרטנרית לנסיעות ותרבות. החלל היה גדול. ערן ויעל כבר היו עצמאיים  והלבד היה משהו בהחלט לא פשוט להתרגל אליו. מצאתי את עצמי מאמץ תחביבים, מחשבים, גננות וזמן איכות עם משפחתי. היום ,בשנת 2018 אני בן 83, מסתכל על חיי הארוכים ומאחל אריכות ימים וצבירת חוויות לימים הבאים.

הזוית האישית

אלה: חוויתי הייתה מופלאה. שמחתי שהכרתי את עברו של סבי.