מאגר סיפורי מורשת

אסתר ( ז"ל ) נולדה בתאריך 17101923 בעיר בורדוז'ן להוריה ריזלה ואריה גינגולד ז"ל.

אסתר הייתה הצעירה מבין שמונה אחים ואחיות. בעודה צעירה מאוד, נפטרה אמא והיא גדלה בבית משפחת אחותה רשלה. אריקה עבדה כתופרת ובזמן מלחמת העולם השניה נעזרה רבות בחברתה הגויה ומשפחתה אשר הגינו עליה ועזרו לה בזמנים הקשים. כאשר פנתה אליה ריבקה אחותו של אוסקר ( אשר לימים הפך לבעלה) והציעה להכיר לה "בחור מבית טוב היא נענתה להצעה וכך התחיל סיפור האהבה בין אסתר ז"ל לאוסקר ז"ל.

האהבה הייתה מידית ועוצמתית. נישואיהם היו מבוססים על חברות אמיתית, כבוד הדדי, אהבה וחוזק ראויים להערצה עובדה אשר עזרה להם להתמודד עם הקשיים בדרך.

לאחר המלחמה החליטו לעלות לישראל ויעצו למסע עם דוד ז"ל אחיו של אוסקר ז"ל אחותה רשלה ז"ל ובנה של רשלה- אריה. המסע היה קשה וארך זמן רב . הם עברו מגבול לגבול וחוו תלאות רבות.

כאשר הגיעו סוף סוף לישראל, על אוניית המעפילים "כט בנובמבר" , נתפסו ונשלחו לקפריסין. שם שהו באוהלים כשנה נוספת בתנאים קשים מאוד עד לקום המדינה. כאשר סיפרה אסתר את סיפור העליה ארצה תמיד הדגישה את התקווה לעתיד טוב ואת האמונה שה' שמר עליה כל חייה והכל יסתדר בסופו של דבר על הצד הטוב ביותר.

אמונה זו קשורה בכתם לידה, אשר ליווה אותה מהיום בו נולדה כפי שסיפרה לנו: בזמנים ההם את הקמח והשמן היו שומרים במרתף לאורך כל השנה. באחד הימים ריזלה ,אמא של אסתר, הכינה "גריוולעך" חברה אשר הגיעה לטעום מהתבשיל שהיה מונח בצנצנת במרטף, סיפרה לריזלה בבהלה, כי יש עכברים בתוך הצנצנת ריזלה, שהייתה בתקופה זו בהריון מתקדם עם אסתר, נבהלה מהחדשות, הניחה את ידה על הברך וצעקה "אוי ווי" . לימים, כאשר נולדה אסתר, נולדה עם כתם לידה המזכיר שני עכברים קטנים על בירכה. שראתה המילדת את הכתם דמוי העכבר על ברך התינוקת, אמרה לריזלה כי נולדה לה ילדה עם מזל שכן הכתם על הברך ולא על הפנים. כל חייה הרגישה אסתר כי הכתם הזה הוא כתם של מזל ומסמל את שמירתו של ה' עליה. אסתר האמינה כי הכתם הוא זה שהציל אותה מהקשיים בחייה קשיים אשר עברה בשואה, בדרך ארצה מרעידת האדמה ( עליה יסופר בהמשך ) ועד להתמודדותה המוצלחת במחלת הסרטן שחלתה בה בשנותיה האחרונות. תמיד הייתה נוגעת בבירכה ואומרת " ה' שומר עליי".

אסתר סיפרה, כי בנערותה, כאשר התגוררה בביתה של אחותה רשלה. לילה אחד התעוררה משנתה כאשר כל הבית רועד מיד הבינה כי יש רעידת אדמה. היא העירה את אחותה רשלה ובנה וביחד רצו אל דלת הכניסה, אשר הייתה בעייתית בפתיחתה מזה זמן רב. במקרה זה, נפתחה הדלת מיידית, הם יצאו והבית קרס. זו הייתה רעידת אדמה חזקה במיוחד, אשר החריבה כפרים שלמים וממנה נפגעו רבים. אך הם נצלו.

מעשיה הטובים של אסתר היו לשם דבר והלן סיפור מרגש: בעת שהותה בקפריסין, עזרה לזוג צעיר אשר ביקש להתחתן "חתונה אמיתית" היא סיפרה כיצד מהמעט שהיה לה, אספה במשך זמן רב את מנות החמאה הביצים והקמח אשר הוקצוו לה מידי שבוע ומהם הכינה את מטעמי החתונה. היא מכרה בד יקר אשר היה ברשותה והסיגה שימלת כלה. אספה נגנים מתוך הקבוצה וארגנה חתונה לתפארת. לאחר שנים, הגיעו הזוג עם ביתם לבקרה בארץ ולהקיר לה את האישה המופלאה אשר " אפשרה להם לממש את אהבתם".

כאשר הגיעו לישראל גרו אסתר ואוסקר ז"ל בגבעת עלייה שביפו, בדירת חדר, בתוך חצר עם עוד שלוש משפחות נוספות ולהם יחד שירותים ומטבח מרכזיים. עם הולדת ביתם שושנה העדיפו לעבור לעיר בת ים לדירה משלהם. אוסקר עבד בעבודה פיזית קשה ואסתר תפרה חולצות עבור קונים פרטיים וחנויות. גם ראש העיר נעזר בשירותיה. את החולצות שתפרה, הייתה מספקת לחנויות בתל אביב, אליהן הגיעה בהליכה רגלית מהעיר בת-ים, כשביתה התינוקת בידיה. לימים, נולד בנם השני יהושוע.

אוסקר הקים חברה לעבודות עפר, שעיסוקה העיקרי היה סלילת כבישים. את החברה הקים עם שותפיו, אשר היו חבריו משחר ילדותם ברומניה ועד יום מותם בארץ. כאשר מצבם הכלכלי השתפר, נהגו לנסוע עם חבריהם בכל שנה למעינות מרפא ברומניה. הם אהבו לבלות ולהנות מהחיים. בכל שנה בתאריך 31.12 , נהגו לערוך מסיבה גדולה בביתם עם משפחה וחברים, לחגוג את סיום השנה ואת יום נישואיהם החל ביום זה. אהבתם האחד לשניה ולחיים עצמם הייתה מדהימה וראויה להערצה .

הם חיו את החיים הסתפקו המועט אך בתחושת שפע, אהבה ונתינה גדולה לכל מי שהיה במצוקה. תמיד היו מוכנים לסייע ולראות את טובת האחר. גם בעיתות מצוקה כספית הם ידעו לכלכל מעשיהם ולהסתיר עובדה זו מאחרים. אריקה הכינה תבשילים נהדרים ממעט מוצרים בסיסים וזולים וכך למדה לבשל. בגיל 65 נפטר אוסקר ז"ל ממחלת הסרטן והשאיר אחריו את אסתר, בת 63 שני ילדים ושישה נכדים. לאחר מותו, בחרה אסתר ז"ל לעבור לגור בבלפוריה, יחד עם בתה שושנה בעלה יצחק וארבעת ילדיהם. אסתר היוותה חלק פעיל בגידול הנכדים ושימשה כאמא שניה. היא זכתה לאהבה גדולה ויחס חם מכל מי שנקרה בדרכה.

אסתר ניחנה באהבה ללא תנאי. עובדה שהתבטאה בכל מעשיה וכמובן בתבשיליה. בשנת 1991 עבר בנה יהושוע, לגור בקנדה הרחוקה ובנה שם את ביתו, עם אשתו וארבעת ילדיו. אהבתה של אריקה חצתה גבולות, זמן וגיל. עם הזמן למדה לאהוב מרחוק , לשוחח בטלפון, לבקר מידי פעם ( כל עוד הייתה מסוגלת בריאותית) וליהנות מביקורי בית המשפחה אשר הגיעו לארץ.

בגיל 85 חלתה בסרטן ריאות אלים וטופלה בתרופה ביולוגית חדשנית. השילוב של הטיפול יחד עם כוח הרצון שלה לחיות ולשמח את כולם והאהבה הרבה אשר הקרינה לסובבים אותה, עזרו לה לדכא את המחלה  ולחיות חיים מלאים ומאושרים כחמש שנים נוספות. אסתר נפטרה בגיל 90 מדום לב והותירה אחריה בת בן שמונה נכדים וחמישה נינים. אסתר הייתה אישה חכמה ( רבים באו לשאול בעצתה בנושאים שונים ) טובת לב וטבחית מעולה. היא בילתה שעות במטבח והכינה מטעמים רחניים אשר גרמו לתחושת רעב לכל מי שהיה בסביבה.

סיפור הממחיש זאת הינו על שכנתה, עת התגוררה בבת ים בשנות ה-80. לשכנתה הייתה ילדה בגיל הגן, אשר סירבה לאכול. באחד הימים ראתה הילדה את אריקה, שבידה פרוסת לחם מרוחה בחומוס, ( אותו כמובן הכינה במו ידיה) וביקשה לטעום. ביס הוביל לביס נוסף, עד אשר סיימה לאכול את כל הפרוסה. החל מיום זה ישבו אסתר והקטנה מידי יום, על מדרגות הבינין ואכלו. במשך הזמן עברו לאכול במטבחה של אסתר ומגוון המאכלים גדל. הייתה זו הארוחה היחידה ביום אותה אכלה הילדה. אסתר ראתה באוכל דרך להפגנת אהבה וכך היו כל תבשיליה, טעימים ומחממים את הלב. בכל ביס הורגשה האהבה, האכפתיות והרצון לשמח. מעידים נכדיה וניניה :" בכל ביס הרגשנו כי האוכל הוכן בשבילנו למעננו ולטובתנו!!!" גם בשנים האחרונות לחייה כאשר כוחה הייה מועט, הקפידה אסתר לקחת חלק בבישול. את החלק החשוב, ערבוב החומרים וטעימתם, המשיכה לבצע עד יומה האחרון. היא הפעילה את המטבח בחריצות וברצינות. לכל מי שהכיר את אסתר היה מאכל שאותו הכי אהב, לאחר פטירתה פנו אלינו אנשים רבים וכל אחד תיאר את המאכל שמזכיר לו אותה. תבשיליה היו לשם דבר. כאשר נשאלה על אופן ההכנה של המאכל או העוגה תשובה אחת הייתה בפיה:" שימו את המרכיבים, ביצים, מרגרינה וקמח "כמה שתופס שיצא בצק" והרבה הרבה אהבה!בחרנו להוציא ספר מתכונים של אסתר בתקווה שכל אחד ימצא בתוכו את המאכל שלו וכך לשמר את זכרה ואת מטעמיה לעד. את האוכל של אסתר ז"ל ,האוכל של סבתא מאמא, נמשיך להנחיל לדורות הבאים ומקווים אנו שהוא ישקף את האהבה ואת הנתינה האין סופית שלה, אשר הורגשה בכל ביס וביס. זוכרים אוהבים ומתגעגעים ילדיך שוש ושוקי.

 

תשע"ו 2016