מאגר סיפורי מורשת

מיכאל פרושנובסקי – סבא רבא  

מיכאל פרושינובסקי נולד ב- 22 או 23 לספטמבר שנת 1916 (1914 כפי שרשום ברישומי משרד הפנים), להוריו רחל ודב אחד  מ- 7 אחים ואחיות, בעיירה קטנה בשם פודֶמְבּיץ, 30 ק"מ מהעיר לודְג' שבפולין (בין השנים 1916-1921 עברו הוריו להתגורר בעיר לודג').  בעיירת הולדתו פודֶמְבּיץ נשארו סבו וסבתו מצד אביו – שלמה הירש וטובה, ובעיירה "דרוזבין"(Drużbin) נשארו סבו וסבתו  מצד אמו- שרה ואברהם מנדל גולדברג שבבעלותם היו: פרדסים שהוחכרו לחקלאים, חנות כל בו תחנת קמח (שם איבד סבי את אצבעו בצעירותו) ומחלבה קטנה לייצור חלב וגבינות ביתיות.

אימו נפטרה כשהיה בן 18 ואביו שהיה קצב במקצועו גידל את המשפחה בכוחות עצמו, נישא בשנית לחנה שסייעה לו בגידול ילדיו.

מיכאל למד את רזי מקצוע הסנדלרות כשוליה לסנדלר בעיר לודג',  ולאחר מכן פתח מקום משלו בו תיקן והכין נעליים לפי הזמנה ונחשב כמומחה בתחום.

בצעירותו היה בקיבוץ "אלכסנדר" בחוג נוער ציוני "קן השומר הלאומי", חוג שאיחד את כל שכבות יהודי לודְג', בכמיהה לפעילות תרבותית וציונית. בגיל 23 בשנת 1939, לאחר מות אימו ומאחר שנדרש להתגייס לצבא הפולני, עלה מיכאל ארצה לבדו, באוניית המעפילים "אסִימִי", אשר הפליגה לחופי ארץ-ישראל באופן בלתי לגאלי.

כאשר הגיעו לחוף עתלית הורדו נשות האונייה לחוף, אך הגברים נשלחו חזרה ללב ים, רק כעבור חודש הורשתה האונייה להוריד את שאר אנשיה מול חופי נתניה, ומשם פוזרו הגברים לקיבוצים שונים.

מיכאל עבר לגור  בפ"ת ולאחר מכן לתל אביב. בת"א  פתח בית חרושת לייצור נעליים "עתיד" אשר צלח מאוד באותם ימים. במהלך שנות מלחמה"ע השנייה לא ידע מה עלה בגורל משפחתו, שנשארו בפולין, ורק בשנת 1949 התברר כי כל משפחתו נספתה בשואה. למעט, אחיו מנדל, ששרד ועבר להתגורר בטורונטו קנדה, גיסו גדליה קריסקה הקים משפחה בחדרה, ובן דודו מנחם שהקים משפחה בחולון.

שרה (קייאק) פרושנובסקי- סבתא רבתא  

שרה נולדה ביום ו' ט"ז באייר תרע"ו 19 למאי 1916, בעיירה וְיֶרוּשוב שבפולין, בת להוריה דבורה ושרגא לבית משפחת קייאק, בת בכורה מתוך 6 ילדים.

להוריה הייתה מָאַפִיָה משפחתית אשר סיפקה לתושבי העיירה דיברי מאפה.

בצעירותה הייתה בחוג של הנוער הציוני "קן השומר הלאומי" בוְיֶרוּשוב. חוג זה איחד את כל שכבות יהודי וְיֶרוּשוב בכמיהה, לפעילות תרבותית וציונית. בגיל 23 עוד בתחילת המלחמה, שרה הצליחה בעזרת התנועה, לעזוב לבדה את עיר הולדתה, ובשנת 1939 עלתה לארץ באוניית מעפילים בשם "אסִימִי",  אשר הגיעה לישראל לחופי נתניה (מקום שנקרא אז קיבוץ מצפה ים). האנגלים גילו את האונייה ושלחו את הגברים ללב ים, למזלה, הנשים הורשו לרדת בארץ.

מעתלית הועברה לקיבוץ "שמיר", באזור הצפון, ומשם עברה לתל- אביב, במסגרת "משק הפועלות", התגוררה עם מספר חברות בתל-אביב ועבדה למחייתה כתופרת.

במהלך שנות מלחמת העולם השנייה לא ידעה מה עלה בגורל משפחתה שהשאירה בפולין וברבות הימים התברר לה כי נשארה לבד מכל משפחתה שנספתה במחנה אושוויץ.

בשנת 1946, התחתנה עם מיכאל פרושינובסקי שאותו הכירה עוד על האונייה, כאשר חילקו מנות אוכל קצובות למעפילי. מיכאל דאג לה לביצה שלמה, מוצר יקר ערך במסע זה (כל מעפיל היה זכאי לחצי ביצה בשבוע). וכנראה שכך שבה את ליבה בפעם הראשונה.

"חוג" הנוער הציוני וקן "השומר הלאומי" בויירושוב וגם בלודג'   

"חוג הנוער" הוקם בשנת 1926. היו אלה שנות שפל וחוסר פרנסה, הנוער הסתובב באפס מעשה, והיה נתון להשפעות מסוכנות. לכן הוחלט על הקמת תנועת נוער שתפקידה היה למנוע ניוון רוחני מהנוער, לאפשר השלמת השכלה, להכין את הנוער בהתבגרותו לחברות מלאה בהסתדרות הציונית.  הנוער בא מכל שכבות הקהילה בווירושוב, מה שאיחד אותם הייתה הכמיהה לפעילות תרבותית ציונית ובסופו לעלייה לישראל.

אונית המעפילים "אסימי"        יצאה  מנמל קונסטנצה (רומניה), ב – 1 באפריל 1939 כשעל סיפונה 470  מעפילים. ההפלגה עברה ללא תקלות מיוחדות והספינה הגיעה אל מול קיבוץ מצפה הים. (נתניה)

החוף היה פנוי וההורדה נעשתה בניהולו של דויד'קה נמרי.  90 מהמעפילים הורדו עד 03:00 לפנות בוקר, בשעה זאת התרחקה הספינה מהחוף. בליל המחרת שרר ערפל והיא לא קיבלה את האיתותים מהחוף כי הוא אכן פנוי, לכן שהתה בים יממה נוספת. בלילה הבא ירדו 140 איש עד אשר ספינת סיור בריטית גילתה את הנעשה. השוטרים עלו על הספינה והובילו את "אסימי" לחיפה.

ב-23 באפריל 1939 גורשה והפליגה מחיפה לאיסטנבול כשעל סיפונה 240 מעפילים. ב-29 באפריל הצליחה להוריד 12 מעפילים נוספים בחוף תל אביב. הספינה הפליגה לאי קאה כדי להצטייד בסירת מנוע. ב-1 ביוני הפליגה מיוון ארצה כשהיא גוררת אחריה את סירת המנוע "דימיטריוס", ב- 8.6.1939 הגיעה לארץ.

מטוס סיור בריטי גילה אותה מול חוף שפיים, ה"אסימי" הפליגה לחוף נהריה, הבריטים בנהריה גילו אותה, הזעיקו את המשטרה והמעפילים נעצרו לשבוע ולבסוף שוחררו כשמספרם מנוכה מהמכסה הרשמית.

נעליים זעירות בייצור עצמי

מידות הנעלים: אורך 6.5 ס"מ רוחב 2.3 ס"מ גובה 2.5 ס"מ

נעליים זעירות אלה יוצרו בעבודת יד ע"י  מיכאל  פרושנובסקי ז"ל ב- 1938.

מיכאל פרושנובסקי למד את מקצוע הסנדלרות בפולין בעיר לודז' כאשר עבד במפעל המייצר נעליים, באותה תקופה (1936-7) הקימה תנועת הציונים הכלליים "קיבוץ" באזור לודז' ליהודים ציוניים שחלומם לנהל מערכת חיים משותפים ולעלות לארץ ישראל כגרעין קיבוצי.

הקיבוץ חיפש בעלי מקצוע לשורותיהם, וכך אחד ממיסדי הקיבוץ (מוטל ניסנבוים מהעיר חלם), שהכיר את מיכאל המליץ לקבלו כסנדלר בקיבוץ שם החל את התמחותו בייצור נעליים לחברים.(סופר ע"י מוטל ניסנבוים)

במהלך השיט לחופי ארץ ישראל, מיכאל ז"ל החל בהכנת נעליים זעירות דגם מדוייק בקנה מידה קטן, את הנעליים סיים בתום המסע ושמר אותם למזכרת בביתו, ואף הציגם בחלון הראווה בחנותו בהרצל 40 בבת ים. מדגם נעליים אלה, ניתן ללמוד על המקצועיות הדיוק והנשמה שהשקיע במקצועו, הסנדלרות, ואכן ייצור הנעליים המיוחדות לאנשים מוגבלים ובהזמנות מיוחדות, היה גולת הכותרת שסבבה אותו במהלך השנים וזכה לשבחים רבים ולקוחות רבים.

הזוית האישית

למדתי על משפחתו של סבא ועל תקופת המעפילים. במסגרת העבודה נוצר קשר עם מספר משתפים ומספרים על הנושא. אני חושבת שבמסגרת העבודה נוצר קשר יותר מעמיק עם המשפחה לדורותיה ולהיסטוריה הן המשפחתית והן הציונית.