מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בעירק בעיר עמרה בשנת  1940 למשפחתי בת שבעה אחים וסבתא.

 

אחי יוסף ,עלה לפנינו לארץ. כשהוא רצה לעלות לארץ, הוא התחפש לערבי, כי ליהודים אסור היה לעלות לארץ. בשנת 1948 הוא ברח בלי שיזהו שהוא יהודי. הוא היגיע לישראל וגר בקיבוץ.

 

אני עליתי לארץ , בגיל 11, בשנת 1951. בתחילה גרנו במעברה בצריפים. אני זוכרת שהייתי חברה בתנועת "הנוער העובד". אבא שלי עבד בעבודות דחק, אחותי הבכורה ג'ולייט עבדה בלשכת עבודה. הם ידעו עברית מכיוון שהם למדו עברית בעירק.

 

אני זוכרת היטב את שנת העליה, בסופה של שנת 1951. היינו במעברה, היה חורף קר והיה מבול ולקחו אותנו לקיבוץ ומשם הפרידו אותי ואת אחי סמי. אותי לקחו לבית בירושלים למשפחה מאמצת,ששם גידלו אותי ולא רצו להחזיר אותי הביתה. אמי נלחמה בשביל שיחזירו אותי אליה ובסוף החזירו אותי והצטרפתי למשפחתי שגרה במעברה. מהמעברה עברנו לגור בשכונת "אושיות".

 

בהמשך, למדתי את מקצוע התפירה והלכתי לחוגים. לאחר תקופה ארוכה התחלתי לעבוד בבית אריזה ומשם התגלגלתי לכמה מקומות עבודה. העבודה האחרונה שלי הייתה במפעל סברה, ששם הייתי מנהלת עבודה של שני קווי יצור. לאחר מכן הפסקתי לעבוד.

 

למרות התקופה הקשה שעברנו במעברה, הקמתי משפחה בישראל וכיום יש לי שלוש בנות ותשעה נכדים.

 

מעברה: "מַעְבָּרָה, מחנה עולים או יישוב קליטה, היה יישוב זמני, במדינת ישראל בשנות ה-50. את הרעיון להקים מעברות העלה לוי אשכול בעת ששימש כראש המחלקה להתיישבות של הסוכנות. המעברות הוקמו לרוב בשולי יישובים ותיקים או ביישובים ערביים נטושים, כדי לספק דיור לעולים שהגיעו בגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה."

רחובות – שכונת אושיות: "אושיות – השכונה הוקמה ב-1954 ותושביה הראשונים היו מפוני מעברות. משנת 1990 הוכנסה לפרויקט שיקום שכונות והחלה לקלוט עולים מתימן ואתיופיה. ב-1995 הוכרזה כשכונת שיקום. מאז, מתגוררים בה כ-7,000 תושבים. ב-2002 הוקם בה גרעין המורים התורני "מורשת יעקב"."