מאגר סיפורי מורשת

 נולדתי בבגדד שבעירק., בשנת 1942. בשנת 1951 עלינו לארץ ישראל. 

 

בישראל הכרתי את בעלי ג'קי. אני התחתנתי בשנת 1964 עם ג'ק. אני הייתי בת 21 ובעלי היה בן 27. החתונה שלנו נערכה בבית ז'בוטינסקי, שנחשב אז למקום מכובד וחשוב בעיר רמת-גן. בעלי היה בן יחיד. שנה אחרי נישואינו נולד לנו בן בכור שמו דורון. כשדורון היה בן 7 חודשים, בעלי ג'קי עבד באותו זמן במפעל תנובה אקספורט. המנהל שלו רצה לבקר אותנו. למנהל  שלו לא נולדו עדיין ילדים בתקופה הזו.

 

חמותי מאמינה בעין הרע מעשה שהיה

 

כמו שספרתי דורון בננו היה בן שבעה חדשים. הוא היה תינוק יפה תואר: בלונדיני, שמנמן, ובהיר. המנהל העבודה של בעלי הגיע  אלינו לביקור. הוא ראה כמובן את בננו דורון ואמר : "איזה ילד  יפה!"

 

פתאום הילד התחיל להקיא ולהיות צהוב. באותו זמן חמתי, הייתה אצלנו בבית והיא אמרה לי אל תפחדי. התחלתי לבכות, היא לקחה סמרטוט עם מים וניגבה את הרצפה. לאחר מכן מרחה את הילד בסמרטוט עם המים. ראה זה פלא, נס, אחרי חמש דקות הצבע חזר לתינוק דורון.  

 

עין הרע : "עין הרע הוא מושג מיסטי, לפיו גורלו של אדם מושפע מרגשי הזולת כלפיו, ובפרט מרגשי קנאה.

חמסה עם עין במרכזה, סמל הנחשב חזק במיוחד נגד "עין הרע".חפצים הקרויים נאזאר הנחשבים כמספקי הגנה מפני עין הרע בעיקר בארצות האסלאם."

 

היא אמרה לי "את רואה הכל בסדר". את המקרה הזה לעולם לא אשכח. חמותי האמינה בעין הרע ובאמונות טפלות, אני לא האמנתי. בכל פעם כשחמותי הייתה רואה את דורון בני, הנכד שלה , היא תמיד הייתה אומרת "חמסה…חמסה…חמסה….חמסה…חמסה".