מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הנסיעה לקרקס שלא אשכח

סבתא בינה ונכדתה אביגיל במפגש.
סבתא בילדותה
כשהגענו הביתה, ראינו שני זוגות הורים, מבוהלים ומודאגים, כי בזמנו לא היו טלפונים ניידים.

הסבתא בינה ויס מספרת לנכדתה אביגיל בן ארי את סיפור ילדותה.

שמי בינה, נולדתי בשנת 1950 בעיר תל אביב להוריי משפחת חסון.

סיפור הילדות שלי קשור כמובן, להוריי, לאחיי ולעוד בני משפחתי.

הסיפור מתחיל עם זוג אחים, סבא רבא חיים חסון ודודי אלי חסון שנשאו לנשים שתי אחיות מקסימות, סבתא רבתא חיה ואחותה שמחה. שני הזוגות,  הם היו לא רק בני משפחה קרובים, אלא גם חברים מאוד טובים וגם היה להם עסק משותף.

בית חרושת להכנת מברשות מעץ. בנוסף לכך, ילדיהם, שלושה ילדים (ואני סבתך, אחת מהן) נולדו לכל זוג, הילדים היו בגילאים ממש קרובים, כך שגדלנו ביחד כשישה ילדים. בכל פעם ששת הילדים היו בבית של אחת המשפחות.

מאחר שהבית שלנו היה בית קרקע עם גינה, זה נחשב כמו קייטנה לילדים. אנחנו גרנו ברחוב בזל, בתל אביב, בקומת קרקע, עם גינה, פרחים, קקטוסים ועץ גויאבות. ודודתי שמחה, בעלה יהודה ושלושת ילדיהם גרו ברחוב בן יהודה. לאמי הייתה גם חנות יפה של מברשות, מהתוצרים של בית החרושת שלהם, שהיה בקומת הקרקע של בניין בית מגוריהם של משפחתם של אלי ושמחה.

לעיתים, כאשר למדנו בבית הספר משמרת שנייה, כי לא היו מספיק כיתות, הייתי מתלווה לאמי לחנות עד הצהרים, ומשם הייתי נוסעת במונית שירות לבית הספר שהיה ליד רחוב הירקון.

אני, אחותי אתי ואחי אבי, היינו קשורים תמיד אחד לשני. אבל היות, שהייתי הקטנה מביניהם ובהפרש גילאים די גדול מהם. הם היו צריכים תמיד לשמור עלי ולקחת אותי איתם לכל מקום.

אבל בנוסף לחברות האחים, הייתה לי גם חברה טובה, שהיא בת דודתי, דליה, בתם הקטנה של אלי ושמחה, שנולדה סמוך לזמן הולדתי ושתינו היינו צמודות כמו תאומות! לכל מקום הלכנו יחד, היינו עצמאיות ולא רצינו שהאחים הגדולים שלנו ישמרו עלינו כל הזמן.

פעם אחת, עלה לנו רעיון, ללכת לראות את הקרקס שהגיע ליפו. לא היססנו, נסענו לשם באוטובוס, אבל כשרצינו לחזור חזרה, ראינו שאין לנו מספיק כסף לנסיעה באוטובוס. עמדנו שתינו ובכינו, עד שנגשו אלינו אנשים ושאלו למה אנחנו בוכות, אז סיפרנו שאין לנו כסף לחזור הביתה. האנשים דאגו שנעלה לאוטובוס וכך חזרנו הביתה.

כשהגענו הביתה, ראינו שני זוגות הורים, מבוהלים ומודאגים, כי בזמנו לא היו טלפונים ניידים, וגם לא כאלה שנמצאים בבית, ולא יכלו לדעת לאן נעלמנו! כמובן שההורים כעסו עלינו מאוד. ולעולם שתינו לא שכחנו את החוויה הזאת!

הזוית האישית

אביגיל – תודה לך סבתא שפינית מזמנך לשתף אותי בסיפור ילדותך העשיר.

מילון

רחוב בזל
הוא רחוב רוחבי בצפון הישן של תל אביב. הוא מוביל מרחוב דיזנגוף לרחוב אבן גבירול ואורכו 650 מטר. הוא קרוי על שם העיר בזל בה נערך הקונגרס הציוני הראשון - "קונגרס בזל". איזכור לאירוע זה נמצא בכניסה לחניון בזל מתחת ל"כיכר בוני העיר" ברחוב.

קרקס
הוא מופע בידור, הנערך בזירה עגולה בתוך אוהל, ובדוכנים הסובבים אוהל זה, על ידי חבורת בדרנים נודדת. מופעי קרקס כוללים לעיתים סדרה של הצגות קצרות כגון אקרובטיקה, מופעי חיות, להטוטנות וקטעים קומיים.

ציטוטים

”אין כמו משפחה! זהו ערך שיש לשמור ולשמר.“

הקשר הרב דורי