הנסיעה לכפר חב"ד
שמי שמחה קטורזה לבית כלפון, ואני סבתא של חני קטורזה, נולדתי בצרפת בשנת 1953.
בשנת 1983 עליתי לארץ מצרפת. כשהגענו לארץ שיכנו אותנו במעון עולים בכפר חב"ד. כדי להגיע לכפר חב"ד הזמנתי מונית. וכשהגיעה המונית, הנהג אמר, שרק שלושה אנשים יכולים לעלות, מכיוון, שברכב שלו יש רק ארבעה מקומות ישיבה, ובתוך המונית הייתה כבר נוסעת אחת, שעלתה קודם לכן. אבל, אנחנו היינו בדיוק ארבעה: אני, בעלי, בני התינוק ואבי. ידענו, שאחד מאתנו יצטרך לוותר על הנסיעה המשותפת במונית, אך לא ידענו מי… לבסוף בעלי הציע שאנחנו ניסע (אני, בני ואבי) והוא יזמין עוד מונית שתגיע עוד כמה דקות.
כשנכנסנו לרכב והתחלנו בנסיעה שמתי לב שהנהג והאישה מתלחשים בערבית. לא ייחסתי לזה חשיבות והמשכנו בנסיעה… כשהגעתי לכפר חב"ד, אמרתי לנהג שיעצור, אך הנהג עשה את עצמו כלא שומע. צעקתי אליו: "עצור!" אך שוב עשה עצמו לא שומע. התחלתי להתחנן בפניו, אך הוא בשלו.
בשלב הבא, כשהתחלנו להתרחק יותר ויותר מהכפר, התחלתי לנסות דרך שונה: "הי, הנה בעלי, אני רואה אותו מאחורה". אני אמרתי זאת סתם, בלי שראיתי באמת את בעלי. הנהג הסתכל אחורה, ופתאום אמר לי בלחץ: "נו, גברת תצאי, תצאי כבר מהאוטו שלי, יאללה"
יצאתי מהמונית בהלם. שמא קרה לי נס? התחלתי לפסוע לאחור, שכן הנהג התקדם יותר מדי והתרחק מהכפר. תוך כדי ההליכה שלנו לכיוון הכפר הבחנתי, שבעלי צועד מאחורה! שאלתי אותו: "איך ידעת להגיע בדיוק בזמן?" והוא ענה לי, שהוא נסע כל הזמן מאחורינו במונית השנייה, וכשרצה לצאת מהמונית, הוא שם לב שהמונית לא נעצרת ושאנחנו לא יוצאים. ולכן הוא ביקש מהנהג שימשיך לנסוע…
כך החל המסע החדש שלנו בארץ.. "ארץ אשר עיני ה אלוקינו בה", מסע שמלווה בהרבה סיפורי נסים והשגחה פרטית מופלאה.
הזוית האישית
חני: סבתא, הסיפור שלך היה מרתק, תודה לך ששיתפת אותי!
מילון
כפר חבדכְּפַר-חַבַּ"ד הוא יישוב במועצה האזורית שדות דן. היישוב נוסד בשנת ה'תש"ט (1949), ביוזמת האדמו"ר השישי של חסידות חב"ד, רבי יוסף יצחק שניאורסון. במקום מתגוררים חסידי חב"ד והוא מרכז חסידות חב"ד בישראל. היישוב הוקם כיישוב חקלאי, אך במרוצת השנים גדל ונותרו בו מעט חקלאים פעילים, המחזיקים כוורות ופרדסי אתרוגים ותפוזים.
ציטוטים
”ארץ ישראל "ארץ אשר עיני ה' אלוקינו בה", מלווה בסיפורי נסים והשגחה פרטית מופלאה.“