מאגר סיפורי מורשת

בשנת 1951 עלינו אני ומשפחתי מעירק לארץ ישראל

הגענו לארץ עם מטוס תובלה. נחתנו בשדה התעופה.  הובילו אותנו במשאיות למעברה והמתנו שישכנו אותנו . המשפחה שלי מנתה 10 נפשות קיבלנו  אוהל ענק ואמרו לנו שפה אנחנו צריכים לגור.

חוויה מאוד קשה, מפני שבאנו לארץ לא שום אמצעים. הכל נשאר מאחורינו בתים כספים תכשיטים  ועסקים.  באחד מימות החורף היו רוחות חזקות וגשמים עזים האוהל הוצף במים והרוחות כמעט העיפו את האוהל. כל המבוגרים עמדו והחזיקו  את המוט האמצעי  כדי שהאוהל לא יעוף.

לאחר כמה חודשים קיבלנו פחון שזה צריף מפח. עשר נפשות התגוררו בצריף אחד. המחייה הייתה קשה. השירותים היו משותפים במרחק של כ-50  מטר מהצריף. אני זוכרת שהיינו מתרחצים יחד בתוך גיגית והבאנו מים במרחק עשרות מטרים.

משפחתו של בעלי הצליחה להבריח כסף לאמריקה וכשהגיעו למעברה לא ידעו  איך להביא את הכסף נאלצו להזמין מכוניות. אחת הייתה מרצדס מפוארת והשנייה משאית גדולה ענקית גדולה. כשהגיעו המכוניות החנו אותם ליד הצריף. כתבו עליהם בעיתון שהעירקים עשירים וחיים במעברה.