מאגר סיפורי מורשת

שלום לכולם שמי בוריס שצ'יגרין  נולדתי בבירוביג'ן בשנת 1949. אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדתי וחברתה: אווה טילינין, ליליאן צ'יפילאוצר, ששמעו את סיפורי ותעדו אותו.

גדלתי במשפחה יהודית שלא שמרה את המסורת, אבל תמיד ידענו שאנו יהודים. וכולם ידעו אף פעם לא הסתרנו את זהותנו. סבתא שלי מצד אבא נפטרה מרעב כאשר היה מצור וחוסר מזון, גם סבתא מצד אמא נפטרה בשואה, יחד עם כל המשפחה ועם אמא שלי הם ברחו מהנאצים וחיו באסיה והיה שם קור וחוסר במזון לכן סבתי מתה אחרי מחלה וחוסר באוכל, גם אחות של סבתא שלי מתה בזמן המצור, היא הייתה קטנה בערך בגיל 3-4 שנים. חצי מהעיירה הצליחה לברוח וחצי מאנשי העיירה הושמדו על ידי הנאצים.

גם משפחת אבי הייתה בשואה, דוד של אבא שלי ז"ל היה במחתרת באודסה ונתפס על ידי הנאצים ונהרג. אבא שלי וגם הדודים שלי נלחמו נגד הנאצים בצבא האדום. אחד מהדודים שלי איבד רגל אחת במלחמה. לא היו לי סבתות, אבל לאבא שלי הייתה אם חורגת. כנראה בגלל שלא היו לי סבתות אני ומשפחתי לא ידענו את המנהגים והמסורות של העם היהודי.

בזמני כשהייתי קטן לא היו מקררים אני לא יודע מה היינו עושים כי הייתי עוד קטן. רק בגיל נגיד 12 צרכנו מקרר והיינו "עשירים" היו לנו דברים שלא היו לכל אחד בשכונה, גם הטלוויזיות שלנו עבדו רק כמה שעות ביום, לא היה בזמן זה שום טכנולוגיה. היינו משחקים בחוץ במשחקי: קלאס, תופסת, כדורגל, חיי שרה ועוד…בחורף היינו גולשים במזחלת ומשחקים מלחמת שלג. היינו מתקשרים פנים מול פנים, זה לא היה עידן הטלפון, אם היינו רוצים לקבוע עם משהו פשוט היינו באים. ואם היינו רוצים להזמין משהו היינו הולכים אליו ומזמינים אותו.

כשהיה קר לא היו מזגנים בבית היה סוג של תנור עם מים שעברו בצינורות חמים וחיממו את הבתים, היו גם תנורים רגילים עם עצים ועם פחם, אתה מגיע הביתה וקר בבית ועד שהכל יתחמם… ואז החום מתפשט ונעשה נעים וחמים,הבתים היו קטנים ולאף אחד לא היה חדר לבד.

בגיל 18 כשהייתי סטודנט גרתי בעיר אחרת בעיר "טומסק" בלי ההורים שם לא היו מקררים בכלל אז היינו תולים בתיקים מיוחדים על החלון מוצרים שיכולים להתקלקל ושם היינו מאחסנים את המוצרים.

כשלמדנו כל מני דברים לא היו מחשבונים והיו סרגלים מיוחדים, כדי לחשב שורשים, כפל, חזקות… דרך אגב למדתי בסיביר בעיר טומסק ושם הקור היה יכול להגיע לטמפרטורה נמוכה של 40- מעלות ויותר… גרתי במקום שכאשר ירד שלג הוא כיסה הכל.

בגיל 23 סיימתי את הלימודים באוניברסיטה וחזרתי להורים. שם עבדתי במכון מדעי כחוקר מדעי. כאשר התחתנתי שכרנו דירה בחברובסק. אחרי כמה שנים קנינו דירה וחיינו בשלווה יחד עם שתי בנותי. בשנת 1991 הבת הצעירה שלי, חלתה אז לקחתי אותה לבית החולים בלנינגרד. בלנינגרד, יש בית כנסת גדול ומפואר, אז נכנסתי לשם ושם פגשתי שני אנשי חב"ד. הם הציעו לי לשים תפילין אז הסכמתי, הרגשתי שכדאי לנו לעלות לארץ ישראל. חזרתי יחד עם הבת הצעירה שלי הביתה ועל השולחן הייתה הזמנה לעלייה לארץ! אז כולנו הסכמנו לעלות ארצה.

 המשחק האהוב – שחמט

תוך חצי שנה בשנת 1991 סידרנו את כל המסמכים והסידורים ועלינו לארץ ישראל.

הקשר הרב דורי בוריס שצ'יגרין – הסרטון שלנו

הזוית האישית

התלמידות אווה טילינין, ליליאן צ'יפילאוצר, מקשיבות לסיפורו של סא בוריס ומתעדות את הסיפור במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.