מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בגני תקווה, כבת שלישית להורים ניצולי שואה.

למדתי בתיכון בפתח תקווה, התגייסתי לנח"ל והצטרפתי לגרעין של מחנות העולים, שהיה מיועד להגיע לקיבוץ משגב עם. ההחלטה להצטרף לגרעין נולדה תוך יומיים ושינתה את חיי לחלוטין.

הגעתי לקיבוץ משגב עם והתלהבתי מהמקום ומחיי הקיבוץ. שהיתי שם עם הגרעין שמונה חודשים ואז יצאתי עם בנות הגרעין לטירונות במחנה שמונים, טירונות שארכה חודשיים וחצי.

לאחר הטירונות יצאנו, כל חברי הגרעין, להיאחזות נח"ל ים שהייתה ממוקמת בצפון סיני מול לימת ברדוויל, על הכביש המקשר בין אל -עריש לקנטרה. מיקומה של ההיאחזות היה מבודד מאד: היא הייתה מרוחקת מגוש ההתיישבות שהוקם בחבל ימית בכ⁻100 ק"מ.

בהיאחזות נח"ל ים עסקנו בדייג, תיקון רשתות דייג, עבודה במטבח חדר אוכל, ובגינון. שהינו בנח"ל ים שנה. זו הייתה שנת מלחמת ההתשה, כך שפעמיים לאורך השנה נחתו עלינו פגזים ופצצות שהמצרים "המטירו" עלינו. שהינו לילות וימים רבים במקלטים.

במשך אותה שנה הכרתי את ערן, שלימים יהיה בעלי.

אחרי שנה בנח"ל ים חזרנו לקיבוץ משגב עם לשל"ת מאוחר. שם עבדתי בגן הילדים כמטפלת, ושם הבנתי שאני רוצה להמשיך את דרכי בתחום החינוך.

בתום השל"ת נשארתי עוד ארבעה חודשים במשגב עם, ואז החלטתי לעזוב את הקיבוץ ולחזור לתקופת מה להורים שלי בגני תקוה. אחרי שנה ערן שהיה חייל בחיל אוויר, השתחרר מהצבא, והחלטנו להינשא בקיבוץ כפר רופין. אחרי החתונה יצאנו לעבוד בחווה בפיטסבורג, בארה"ב. אחרי עבודתנו בחווה, יצאנו לטיול ארוך באוהל קטנטן למשך ארבעה חודשים בארה"ב, טיול מחוף אל חוף.

חזרנו לארץ ישר לקיבוץ והתחלנו את חיינו המשותפים בקיבוץ. ערן עבד בתחילה ברפת ואני בבית ילדים. אחרי שנה יצאתי ללימודים במכללת אורנים ללימודי חינוך. ערן עבר לעבוד בענף הבקר ובהמשך הלך ללמוד לימודי חקלאות כשהדגש על בעלי חיים, בפקולטה ברחובות. במשך השנים נולדו ילדינו, קרן, נדב ואורי.

בשנת 1990 יצאנו לשליחות פרטית בלונדון, שם קרן למדה בבית ספר יהודי אנגלי עם משמעת ברזל נוקשה. תלבושת אחידה של חצאית אפורה וחולצה תכולה, סוודר כחול, מעיל שחור וגרביים כחולות. נדב ואורי למדו בבתי ספר אנגלים פתוחים (גם בנושא הלבוש) לכל העמים, כך שהם נהנו מהכרות של ילדים מארצות שונות.

אחרי שנה בלונדון, יצאנו לטיול בקרוואן לסקוטלנד, ואז חזרנו לקיבוץ והשתלבנו שוב בחברה ובחיי היום יום.

בשנת 1997 קרן, בתי הבכורה, התגייסה לצבא והייתה מדריכת שריון.

בשנת 2000 נחת עלינו אסון כבד, ערן נפטר בפתאומיות, וחיי כולנו השתנו מן הקצה אל הקצה.

השנים חלפו, נדב התגייס והלך בעקבות קרן לשריון, אורי התגייס שנתיים אחריו לחיל התותחנים. השנים עברו חלפו, נולדו שישה נכדים ואני עברתי בעקבות חלק מהם לכפר סבא. היום אני משתתפת בתוכנית הקשר הרב – דורי עם נכדי הבכור ארז.

לסיום

ההליכה שלי לנח"ל, השירות בנח"ל ים, ואותה חבילה שהגיעה בטעות להיאחזות, בלי כל אלו, לא הייתי מכירה את ערן, לא הייתי מגיעה לקיבוץ כפר רופין, ולא הייתי מי שאני היום. סבתא של ארז ושל עוד חמישה נכדים מקסימים.

סיפור אהבה של דבורה קורתי

[video src="https://www.ravdori.co.il/wp-content/uploads/2019/05/%D7%94%D7%A0%D7%97%D7%9C-%D7%96%D7%A8%D7%9D-%D7%A2%D7%93-%D7%9B%D7%A4%D7%A8-%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%9F.mp4" /]

הזוית האישית

דבורהלה: אנחנו לקראת סיום תכנית הקשר הרב – דורי ואני חושבת שתוכנית זו חשובה מאוד וממליצה לבתי ספר אחרים להשתתף בתוכנית זו. הפעילות בתוכנית זו מקרבת בין הסבים לבין הנכדים והנכדים לומדים יותר ומבינים יותר את מה שהסבים עברו וחוו, ונוצר קשר שאולי לא היה לפני כן. כל ילד שהשתתף בתוכנית לא הקשיב רק לסבא או סבתא פרטיים שלו, אלא שמע חוויות של סבים אחרים, ואני בטוחה שזהו דבר המעשיר כל אחד. אני אישית מאוד נהניתי מהמפגשים, שמעתי ולמדתי דברים חדשים. היה כיף לעבוד עם ארז, הנכד שלי, ואני בטוחה שבזכות זה התחזקה אצלו תחושת השייכות והמשפחתיות.

ארז: תוכנית הקשר הרב – דורי קירבה אותי מאוד אל סבתא שלי. אני חושב שהתכנית יצרה ביני לבין סבתא שלי קשר מיוחד שלא היה לפני כן. המפגשים קירבו אותי אל ילדים אחרים, ולמדתי את הסיפורים השונים שלהם. ממליץ בחום על התכנית!