מאגר סיפורי מורשת

שמי סילביו נוחם נולדתי בשנת 1943 (בזמן מלחמת העולם השנייה) בבוקרסט, שברומניה. בשנת 1964 עליתי לארץ ישראל. ברומניה למדתי בבית הספר להנדסאים אלקטרוניקה, חשמל ומכניקה ולמדתי את יסודות החשמל והמכניקה שעד היום עוזרים לי לתקן דברים.

אהבת תיקון חפצים היא הייתה מהגיל הרך עד עצם היום הזה, אני גיליתי את כישוריי מתוך סקרנות לדברים והרצון לעשות דברים לבד. צברתי את הידע הזה כאשר הרבה פעמים פירקתי דברים ולא ידעתי להחזיר אותם לקדמותם, בנוסף, למשפחתי, כמו לרוב המשפחות שבעולם שאחרי מלחמת העולם השנייה, לא היה כסף לצעצועים (וגם לא היו הרבה) כיוון שהמפעלים נהרסו במלחמה ולכן בניתי אותם לבדי.

דודי כשהיה גר אתנו בביתנו ברומניה, היה נגר והיה לו ארגז כלים (וגם לא היו הרבה כלים) ולכן בכל פעם שארגז הכלים שלו היה פתוח הייתי לוקח לו  את הכלים הטובים ו"שפרתי" לי את הצעצועים (הוא קצת היה כועס אבל זה היה שווה את זה), לפעמים הייתי נפצע אבל הבראתי. שאר הילדים שלא היה להם את הכישרון והכלים לייצר צעצועים היו מקנאים בי.

בקומה השנייה בביתי  היה גר איש שהיה מתקן מכשירי חשמל ורדיו והוא היה מרשה לי לשבת לידו וללמוד ממנו (היה מסביר לי). כך למדתי ממנו חשמל ואלקטרוניקה.

לא התייאשתי ולא זרקתי את הדברים. אם לא הצלחתי, ניגשתי לבעל מקצוע שהוא יעשה את העבודה. אחרי הרבה פעמים והתנסויות, כמות הפעמים שזרקתי ולא הצלחתי לתקן הלכה והתקרבה לאפס. מאוד רציתי שאלדד (נכדי) ימשיך את תחביבי ואני יודע כי יש לו את היכולות, הידיים והראש הנחוצים. כשהיה יותר קטן "זרם" איתי ותיקנו יחד הרבה דברים. היו לו כלים משלו והיה עוזר לי מאוד. היום הוא קצת התרחק מהעניין אבל אני מקווה, שבגיל מבוגר יותר יזכור מה שלמד ממני וימשיך את תחביבי (אוריש לו את הכלים). אני אלדד רותם הנכד, למדתי מסיפורו של סבא את איך גילה את כשרון הסיפור שלו ושסבא לא מוותר, למדתי על העבר (למדתי על איך היה פעם מה היה נהוג ואני מקווה להיות כמו סבא ולהחליף אותו).

אני מקווה כי אוכל להמשיך בדרכו של סבא ולתקן בכוחו תעצמי בלי להעזר בעל מקצוע.

הזוית האישית

אני מקווה כי אוכל להמשיך בדרכו של סבא ולתקן בכוחו תעצמי בלי להעזר בעל מקצוע.