מאגר סיפורי מורשת

קוראים צילה אייזיק, אני דור שביעי בארץ, נולדתי בשנת 1955. אני סבתא של נועם אלחרר שהוא כבר נחשב לדור תשיעי בארץ. בגאווה אני מציגה לכם את שושלת המשפחה שלי שנולדה בארץ לפני קום המדינה ואחרי.

סבתא אטל נולדה בצפת וחיה בין הערבים והבריטים שחיו בארץ, שם הכירה את דוד שטרנרברג ויחד הם עברו לחיות בטבריה. תנאי המחיה שלהם לא היו פשוטים והם גרו בצריף בודד אך מיוחד היות והיה צבוע בצבעים צבעוניים ובלט לעין לכל עובר ושב.

סבתא אטל ידעה שלוש שפות: אנגלית, ערבית ועברית. דבר שלא היה מובן מאליו באותם ימים. ויותר מכך היא הייתה אישה שידעה את התנ"ך בעל פה. בחצר שלה, אני זוכרת את עצי הפרי שגידלה, בהם בלט במיוחד עץ התפוחים הננסיים, ויותר מכך אני זוכרת שהייתה מחכה שהפירות יבשילו על מנת לחלקם ולכבד את שכניה. בשנת 1870 נולד סבא צבי שהיה הסבא שלי, הסיפור מספר שהוא היה רוכב בלילות על חמור לחיפה ובימים הסתתר מהערבים בין העצים זאת כדי לקנות סחורה ולמכור אותה וכך התפרנס. לימים היה פעיל מפא"י ואח"כ פעיל התאחדות עבודה והפועל הצעיר בתקופת בן גוריון.

שם משפחתו של צבי היה שטרנברג, בקונגרס הציוני ה-19 החליט בן גוריון שחברי ההסתדרות ביישוב העברי בארץ ישראל יכולים לעברת את שם משפחתם לשם עברי וסבי שהיה בן 43 שינה את שמו משטרנברג לכוכבי. שטרנג פירושו בעברית – כוכב. חלק מהמשפחה שינו את שמם לשביט שהוא גם כוכב. לימים פגש צבי את יהודית בלטינשטר והשניים התחתנו ונולדו להם כמה ילדים: יפה, יצחק ותאומה שלו שנפטרה, ילדה נוספת שנפטרה בגיל 11 חודשים שקראו לה חיותא (בעברית חיה) על שם אמה של יהודית והקטנה גאולה שהיא אמי.

סבי וסבתי, אמי ואחיה גרו בצריף בנשר היכן שהיום ממוקם בית הקברות ושם הם קבורים. מחוץ לצריף עמד טאבון שסבא צבי בנה שהיה עשוי מחימר ושם היו אופים לחם חלות ועוגות לשבת. את הארוחות הם היו מבשלים על פרימוס קטן שהיו ממלאים אותו בנפט. את הנפט והחלב גם כן היו קונים מאיש שהיה מגיע על עגלה עם חמור. הוא היה מוכר את הנפט והחלב בכדים לפי ליטר.

אמי סיפרה לי שבחצר הם היו מגדלים ירקות וכן תרנגולות, עיזים, יונים ושפנים. הם היו חולבים את העיזים ומכינים גבינת, שמנת ולבן. היו להם גם עצי זיתים וצבי היה עושה מסיק זיתים ובמחסן היה דופק אותם ומכין שמן וסבונים. עם חלוף השנים הגיע תקופת הצנע והתחיל הפיקוח על המזון והמשפחה הייתה מקבלת תלושי אוכל לדברים שונים לקנייה כמו: ביצים, אורז, חמאה, סוכר, בשר, שוקולד ואפילו סירים. אגב, רק היה מותר לכל ילד רק 50 גרם שוקולד. במאורעות 1929 ברחו המשפחות היהודיות בנשר לבית החרושת "נשר" והתחבאו שם. היות ולא היה להם נשק אז הם נלחמו עם מקלות עבים שנקראו נבוטים.

סבא צבי אשר היה מגיע כל שנה לגן של נכדתו צילה, הוזמן להדלקת נרות חנוכה ולברך. תמונה סבא צבי עם הילדים, הגננה נאווה ונכדתו צילה

לימים צבי שהיה אדם דתי מאוד עבר לגור בגבעת נשר, והיה לו שכן רופא ולו היה ילד בן שהיה כנר. צבי ביקש ממנו שיארגן קונצרט התרמה שהכנסותיו יהיו לטובת בניית בית כנסת בגבעת נשר. צבי נסע למשרד הדתות לבקש אישור ועזרה במימון ואכן בשנת 1950 הוקם בית הכנסת שעומד ופעיל עד היום. כאשר אני התחתנתי עם בעלי גיליתי לתדהמתי ספר תורה ובו הקדשה מצבי כוכבי, שהעלה את בעלי לתורה בגיל 13.

הזוית האישית

נועם: דרך הסיפור של סבתא למדתי רבות על המשפחה שלי המורחבת.

אביב: היה מרגש לשמוע על המשפחה של צילה ודרך זה למדנו על הקמת המדינה, האנשים במשפחה של צילה היו אנשים מאוד חשובים וריגש אותי לשמוע וכך להנציח אותם.

ליאור: החוויה הייתה מעניינת למדתי הרבה דברים על הקמת המדינה וכעת אני יודעת שאנשים עברו דברים קשים בשביל לחיות כאן וצריך להעריך אותם, כמו סבא של צילה.

רוני: למדתי דברים חדשים על הסיפור חיים של האנשים שהיו שותפים בהקמת המדינה.