מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

המשפחה של סבתא אילנה שראק

סבתא אילנה ונויה כיום
סבתא אילנה בילדותה
מהילדות עד הבגרות

אילנה שראק סבתא של נויה  מספרת על ימי הילדות בתל אביב

נולדתי בתאריך 19.8.1944, בתל אביב, בבי"ח אסותא. גרנו ברחוב מזרחי א', בדרום תל אביב. אימא הייתה עקרת בית ולאבא הייתה חנות קטנה לכלי-מטבח.

אני בגיל שנה

תמונה 1

למדתי בבי"ס "גימנסיה הרצליה"ברחוב הרצל, בתל אביב. כפי שרואים בתמונה, מבנה בהחלט מרשים.

תמונה 2

בשנת 1958 כשהייתי בת 14, בכיתה ח', עבר בית הספר לרחוב ז'בוטינסקי בתל אביב. רון חולדאי, כיום ראש עיריית תל אביב, היה אחד ממנהלי בית הספר.

תקופת הצנע

בשנות החמישים הייתה תקופת הצנע. הייתה קצבה קבועה וקיבלנו מצרכים תמורת נקודות שהוקצבו בפנקס אישי. ההקצבה היומית לנפש כללה: לחם אחיד, 58 גרם סוכר, 60 גרם קמח, 17 גרם אורז, 200 גרם גבינה רזה וחמישה גרם ביסקוויטים. הקצבת הבשר הייתה 75 גרם לנפש לחודש וכמויות משתנות של ביצים. משטר הצנע בוטל בסוף 1959, כאשר הייתי בת 15.

אני בת ארבע, גן החיות בתל אביב (היכן שנמצא היום גן העיר ליד עיריית ת"א)

תמונה 3

בשנות החמישים לא היו מקררים עם חשמל. הייתה עוברת ברחוב עגלה עם סוס ובתוכה בלוקים של קרח. רוכב העגלה היה צועק קרח, קרח… והיינו יורדים וקונים חצי בלוק קרח, שמים במקרר כדי שיהיה קר. החלב היה מגיע עם חלבן, שהיה מגיע לבתים.

תמונה 4

1947 עם דודה בגן מאיר בתל אביב

ביום שישי היינו אני ואחי מחכים בחדר השני עם הדודות בחוף תל אביב ואז ההורים היו נותנים לנו ביסקוויט, אחד לכל אחד. לא היו סופרים ולא קניונים, הייתה רק מכולת שכונתית ובה היו רק 3 סוגי לחם. בקיץ עברו ברחוב עגלות אופניים עם אבטיחים וסברס ובחורף, מלבי.

תמונה 5

אני בת ארבע וחצי, עם אחי בתל אביב

בשכונה שגרתי היו יהודים מסלוניקי אשר ביוון, הרבה מהם עבדו כסבלים. היו גם טורקים ויהודים מאירופה. לאף אחד בשכונה לא הייתה מכונית, בשבת היה שקט כמו ביום כיפור. מכיוון שהיו מעט מאוד מכוניות, אנחנו הילדים שיחקנו ברחוב. תופסת, מחבואים, קלאס, קפיצה בחבל, אלו היו המשחקים הפופולריים בזמנו.

תמונה 6

עם הדודות בחוף תל אביב

לא הייתה מכונת כביסה ולכן הייתה מגיעה אלינו כובסת ערביה. היא הייתה יושבת על הרצפה עם גיגית גדולה בה הייתה מכבסת את הבגדים, תולה אותם והולכת. גם לא הייתה קופת חולים. היה רופא משפחה שהיינו מזמינים  אותו פרטי הביתה, וגם מזמינים אותו לאירועים שהיו במשפחה. כמובן שטלפון לא היה. תשע שנים חיכינו לטלפון, היינו הראשונים שקבלו טלפון והשכנים היו משלמים לנו כדי לטלפן.

תמונה 7

בת חמש

לא היו לנו מים חמים בברז. ליד האמבטיה היה כוך עם ארובה ושם היינו שמים קרשים ומדליקים מדורה. כך היו מחממים מים כדי להתרחץ.

תמונה 8

את האוכל אימא בישלה על פרימוס. אהבנו מאוד את החמין העיראקי, הטביט, שאימא בישלה כל הלילה. היום אני מכינה את הטביט לנכדים בשבתות וחגים. בכל יום שישי אחה"צ היו הדודים והדודות באים אלינו ואימא הייתה מכינה סמבוסק עם גבינה, בעבע עם תמרים ומלפוף שעשוי מבצק דק מגולגל עם אגוזים סוכר והל.

תמונה 9

בשנת 1960 התחלתי לעבוד כפקידה בבורסה לניירות ערך בתל אביב. אז לא היה מחשב, היו מדפיסים במכונת כתיבה ואם הייתה שגיאה בהדפסה היה נייר טיפקס שבו מחקו את המילה השגויה ומדפיסים עליה את המילה הנכונה. לאחר זמן לא רב התמניתי לאחראית על הפקידות במסלקת הבורסה.

תמונה 10

בתאריך 13.3.1969 התחתנתי עם בעלי האהוב עוזי

תמונה 11

לאחר 10 חודשים נולד בני הבכור דודי, אבא של נויה. לאחר הלידה התפטרתי מעבודתי בבורסה ונשארתי בבית כדי לטפל בדודי ולאחר מכן בבתי, גלית ובני, אורן. בשנת 1981 התקבלתי לעבודה בחברת "לאומי פיא", שהייתה חברת קרנות נאמנות של בנק לאומי. פעם בשנה כשהיו משלמים דיבידנד היינו שולחים שיקים ללקוחות. ילדיי דודי וגלית היו באים לעזור להכניס את השיקים למעטפות. מנהל "לאומי פיא" הראשון היה אביעד אשר מאד התרשם מהמסירות שאני מטפלת בלקוחות ולכן העביר אותי לתפקיד בכיר יותר, מנהלת מחלקת תשקיפים.

פיא הוקמה בשנת 1940 – שנת 1990 הייתה שנת היובל.

תמונה 12

בשנת 2006 לאחר שהוקמה ועדת בכר. "לאומי פיא קרנות נאמנות" נמכרה לחברת "הראל". המשכתי לכהן כמנהלת מחלקת התשקיפים. בהמשך, התמניתי לסמנכ"ל וקיבלתי מכונית צמודה. אני רוצה לציין שהייתי אהובה על העובדים. פרשתי לגמלאות  בספטמבר 2011 כשהגעתי לגיל 67.

תמונה 13
תמונה 14

במסיבת הפרידה מחברת "הראל"

אני סבתא לשמונה נכדים מתוקים ואהובים

תמונה 15

מהתקופה בה פרשתי לגמלאות אני מתנדבת בנעמת

תמונה 16

קישור לאתר בית הספר "ניצני השרון"

מצגת שלנו ומילון הפתגמים

הזוית האישית

סבתות וסבים במפגש תכנית הקשר רב דורי בבית ספר ניצני השרון

תמונה 17

מילון

מלפוף
אכל עיראקי

ציטוטים

”קודם לאכול אחר כך ממתקים “

הקשר הרב דורי