מאגר סיפורי מורשת

שמי שושנה כתב לבית משפחת כהן ,ילידת ה 9 במאי  ה' באייר תשי"א, ערב יום העצמאות בשנת 1951.

הוריי היקרים זכרונם לברכה, מרים ואשר כהן, ילידי עירק, בעיר בצרה, עלו למדינת ישראל בחודש אפריל 1951, 10 ימים לפני שנולדתי.

יש לי 5 אחים ואחיות גדולים ממני: מנשה, הדסה, משה, אפרים, רחל ואני בת הזקונים שושנה.

ערב הכרזת העצמאות על מדינת ישראל, אבי  נאסר בשל  חברות במחתרת היהודית, ובפעילות ציונית נגד המשטר בעירק. כשנתיים לפני הקמת המדינה הגיעו  3 אחים צעירים של אבי לישראל  בעלייה בלתי לגלית וחיו בקיבוץ בצפון הארץ. האח הצעיר ביותר של אבא שלי, ששמו אברהם שלח מכתבים לבית של הורי, ובו סיפר על החיים בארץ, סיפר על יפי הארץ, סיפר על סדר היום וכל הפעילויות שלהם במהלך הימים. אח זה של אבי, דודי היקר אברהם, נהרג בצבא במלחמת סיני מבצע "קדש". יהי זכרו ברוך! המכתבים הגיעו אל בית הורי ובאחת הפעמים נפל אחד המכתבים לידי המשטרה החשאית העירקית, ובגין זאת אבי נשלח למאסר למשך 3 שנים. אימי גידלה את חמשת אחי ואחיותי ובנוסף לזה היא גידלה אחיינים שלה שהתייתמו מהוריהם עקב  מחלה. החיים של אמא ובני המשפחה, לא היו  קלים. היה קושי ריגשי, כלכלי, פחד ואימה מפני התנכלויות של השכנים הערבים ששמעו על ה"חטאים"   שאבי ביצע. עם שחרורו של אבי מהכלא, התארגנה המשפחה עם מעט ממה שאפשרו להם לקחת, ועלו בגלי העלייה הגדולים לישראל.

המשפחה הגיעה ארצה בסביבות חג הפסח, ובערב יום העצמאות אני נולדתי.

המשפחה התגוררה בשער עלייה בתנאים קשים ובצפיפות רבה  וכעבור  כשנה עברו לגור במעברת אוהלים ביישוב תל מונד ליד נתניה.

גרנו באוהל במשך 4 שנים  ארוכות וקשות, בתנאים לא קלים, ובמדינת ישראל, זו היתה תקופת הצנע, קיבלו אוכל בהקצבה ולעיתים גם מן ההקצבה הזו קיצצו בשל מחסור. למרות הקשיים והצנע, החום  הקשה בקיץ, הקור והגשם  בחורף ששיבשו את מהלך החיים, הצער והכאב הגדול על נפילתו של דודי  במלחמת סיני שנקראה  מבצע קדש, האזרחים ובני משפחתי בתוכם קיבלו באהבה  ובהבנה את המציאות  שבה חיו, אהבו כל רגב אדמה, אהבו את ראש הממשלה דאז מר דוד בן גוריון, שנחשב בעיניהם בשעתו כמו דוד המלך.

כשהסתיימה תקופת האוהלים, המשפחה עברה להתגורר במושבה קדימה, גרנו בצריף שוודי, שנראה ונחשב בעינינו לשיא ה"לוקסוס", הרגשנו  אושר רב באותה תקופה. הורי והאחים הבוגרים  שלי נטעו עצי פרי , הקימו גינה עם פרחים ושתילי ירקות. הבתים היו פתוחים לרווחה, החצרות היו תמיד מלאות בקולות ילדים משחקים, צוחקים, שמחה אמיתית.

כשהייתי בת 14 משפחתי עברה להתגורר בבני ברק .בבני ברק למדתי בבית ספר תיכון, התגייסתי לצבא ושירתתי בצבא קבע וכאזרחית עובדת צה"ל במשך 8 שנים. במהלך שרות הקבע שלי, בתקופת מלחמת יום כיפור, היכרתי את בעלי סמי, התחתנו ונולדו לנו ארבעה ילדים שני בנים ושתי בנות. לפני שלושה חודשים נולד נכדי הראשון לביא.

ההורים שלי היו בעלי חנות לממכר בדים וחפצים שונים, וכן היו בעלי בוסתן . חיו בשלום עם שכניהם הערבים וניהלו חיי קהילה תוססים עם יהודי בצרה שכללו השתתפות בניהול חיי הדת , תפילה בבתי כנסת במהלך היום יום וכמובן בחגים שהיו יקרים לליבם, ורוב הזיכרונות והסיפורים ששמענו מהם, סבבו סביב ההכנות לחגים ולמועדים של עם ישראל.