המשפחה שלא גלתה
משפחתינו היא אחת משלושת המשפחות היהודיות היחידות שלא יצאו לגלות.
שמי ניצה רוחמה אמיתי, נולדתי בראש השנה בשנת 1946 בישראל בעיר טבריה.
הוריי קראו לי ניצה בשל כל הניצנים והפריחה של עם ישראל ורוחמה על שם אחות של סבתא וגם מפני שהשם הזה הוא מלשון רחמים, רחמים על הגאולה .
נולדתי להוריי ישראל ואסתר ביבי, אמי נולדה בחיפה ואבי נולד בטבריה משפחתנו משתייכת לאחת מבין שלושת המשפחות היהודיות היחידות שלא יצאו לגלות בבל לאחר חורבן הבית הראשון, אלא נשארו בארץ ישראל בכל הזמנים. משפחתנו היא גם הייתה המשפחה הראשונה שיצאה מבין החומות. והם שהקימו את קריית שמואל בטבריה.
השפה המדוברת בבתינו הייתה עברית. היה לנו בית נחמד ויפה עם רעפים אדומים, גרנו סמוך לכנרת. אהבנו לצאת ולטייל על שפת הכנרת ולהינות מהאוויר הנעים שהיה מסחרר ומענג.
היינו משפחה גדולה, חמה ומאוחדת. אני זוכרת שבכל ערב ,בשעה שהיינו מוכנים לקראת שינה, הוריי היו מקפידים לספר לנו סיפורים, היו אלו סיפורים המעוררים לציפייה וכמיהה לגאולה ולבית המקדש.
בשנות ילדותי עברנו בארץ ישראל זמנים קשים, הייתה זאת תקופה בה התחוללו מהומות והתפרעויות מצד הערבים.
לדוגמה,כשפרצה מלחמת השחרור,באותה שעה כל בני המשפחה שלנו שהו בבית, לפתע, הבחין אחד מבני הבית בלהבות אש שעולות מהבית הסמוך אלינו וענן כבד של עשן מתקרב במהירות לביתנו , נבהלנו מאוד והבנו שהערבים כנראה הציתו את הבית של שכנינו, רעדנו מפחד שמא הם יגיעו אלינו.ניסינו למצוא מקום מסתור ולהתחבא מפניהם, ואז בדיוק ברגע שהם ניסו לפרוץ לתוך הבית שלנו, נפל עליהם פחד גדול והם נמלטו לנפשם. הערבים ברחו למדינות הערביות השכנות. ראינו ממש במוחש את הניסים הגדולים והעצומים שהקב"ה עשה עמנו מול עינינו .
בעקבות האירועים הקשים והפחד הנורא מהערבים החליטו הוריי לגור קרוב להוריי אימי, הוריי עברו לגור בחיפה, עד שתחלוף הסכנה. אולם הם נשארו להתגורר בחיפה שתיים עשרה שנה, ורק אחר כך חזרו לטבריה.
אני למדתי בבית הספר היסודי ובתיכון עד לכתה יא' בבית ספר "בית יעקב" בחיפה. היו לי הרבה חברות בשכונה ובבית ספר. בכיתה יב' עברתי ללמוד בסמינר "בית רבקה" בכפר חב"ד, ובסיום לימודיי יצאתי לשליחות ל"ישובי התענכים". הייתי מחנכת כתות ו' ז' ח'.
מזיכרונות הילדות שלי
הוריי ר' ישראל ואמי אסתר ע"ה חינכו אותנו ליראת שמים, אמונה ובטחון בה', אבא היה סוחר בדים, הייתה לו חנות על חוף ים הכנרת. פעם אחת, באחד החורפים אירע שבר ענן, חנות הבדים של אבי הוצפה כולה במים, גובה המים הגיע כמעט עד לתיקרת החנות ,אבי נתלה במוטות ובקורות שהחזיקו את החנות. כל התכולה והבדים הרבים שהיו בחנות הושלכו לכנרת והוצפו במים. מילותיו של אבא היו "כל מה שה' עושה הכל לטובה". ב"ה, אבי ניצל בנס.
•בשבת אחת פרצה שריפה גדולה בבית. אבא קרא לשכן הערבי, כשהערבי נכנס לביתנו אבא הכין לו כוס קפה, וכהשכן ראה את האש הוא מיד רץ וכיבה את השריפה. למרות שהייתה כאן סכנה גדולה, אבא נמנע להגיד לגוי באופן מפורש שיכבה את השריפה. אבא לו אמר כלום. היחסים עם השכנים הערבים היו טובים כיבדו מאד את משפחתנו .
בית הוריי
חיינו בצניעות ובאמונה גדולה אבא היה נותן הרבה צדקה באופן של מתן בסתר. אבא ואמא גידלו אותנו באמונה ובביטחון גדול והקימו משפחה לתפארת 11 אחים. אחי הבכור ר' שלום הינו דיין בבית הדין בירושלים. האח השני יגאל, היה ראש עיריית טבריה, הוא דאג לטפח את קברות הצדיקים הקבורים בעיר כמו קבר ר' עקיבא, ר' מאיר בעל הנס ועוד … בהמשך הוא היה חבר כנסת ושר בממשלת ישראל. הרבי כתב לו שיהיה חזק "בתוקף ההחלטה" אחי יגאל נלחם חזק על ארץ ישראל השלימה ,הוא גם עזר מאד לחסידי חב"ד בארץ .
נישאתי בשנת 1969 בעיר בני ברק. לאחר שהכירו לי את בעלי ר' שמעון אמיתי מכפר חב"ד. בעלי גם הוא היה מורה מטעם "רשת אוהלי יוסף יצחק" במושב ברוש בדרום הארץ.
לאחר נישואינו עברנו למושב ברוש גרנו במושב שנתיים עבדנו כמורים ומחנכים. שם נולדה בתנו הבכורה אסתר. ואז עברנו לגור בכפר חב"ד בו אנחנו גרים עד היום. בעלי היה מורה בחולון ומנהל ביה"ס .שנים רבות חינך בביה"ס למלאכה בכפר חב"ד ובתלמוד תורה. הוא העמיד תלמידים רבים .אני עבדתי בבית ספר חב"ד בלוד ובישיבת הבוכרים.
גידלנו ב"ה משפחה לתפארת, זכינו בילדים ובנכדים שהולכים בדרך התורה והמצוות, שליחים מסורים לרבי נשיא דורנו.
תשע"ו
מילון
מלחמת השחרורמכונה גם 'מלחמת העצמאות' היא המלחמה שהביאה בסופו של דבר את ישראל לעצמאות, המלחמה ב-30 בנובמבר 1947 יום אחרי שהתקבלה תוכנית החלוקה של האום בכ"ט בנובמבר והסתיימה ב-20 ביולי 1949.
רשת אוהלי יוסף יצחק
הוא גוף המאגד את בתי הספר והגנים של חסידות חב"ד בישראל. הרבי מליובאויטש הקים את הרשת על שם חמיו הרבי הקודם של חב"ד רבי יוסף יצחק.
ציטוטים
”זכינו ב"ה בילדים ונכדים שהולכים בדרך התורה והמצוות, שליחים מסורים לרבי נשיא דורינו.“