מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

המשפחה הראשונה בקדימה-משפחת אנדולט

סיפור משפחת ציפורה ואהרון אנדולט

אני יעקב אנדולט נולדתי בכפר קדימה בי'ג בשבט תרצ'ה 17/01/35 להורי ציפורה (לבית שור) ואהרון אנדולט ואח לאחי הבכור אריה שנולד כארבע וחצי שנים לפני בשנת 22/8/1930 כ"ח לחודש אב תר"ץ. אבי, אהרון, נולד בעיר וורשה אשר בפולין בסביבות חג הפורים בשנת 1900, למשפחה במעמד בינוני ומעלה אשר עיסוקה היה בסחר וביבוא פחם לעיר וורשה ובנדל"ן בקניה והשכרת בתים. מצבם הכלכלי היה טוב. נוסף להורים היו בבית עוד שבעה אחים ואחיות. האבא של אבי, אריה, נפטר בצעירותו, כל משפחת אבי נספתה בשואה במלחמת העולם השנייה.ככל הילדים באותה תקופה, אבי למד בחֶדֶר ולאחר מכן למד בישיבה ובישיבה תיכונית לימודיו הופסקו לקראת סיום התיכון מאחר וקיבל צו גיוס לצבא הפולני.
במלחמת העולם הראשונה 1914-1919 היה חייל בצבא פולין אשר נלחמה בכוחות רוסיים. במלחמה זו הוא גם נפצע מכדור. (אשר בשנות החמישים האחות טובה פרימן גם הוציאה את הקליע מירכו). קצת לפני גיוסו לצבא התארגנה בוורשה קבוצה של צעירים יהודים בשם "גורדוניה" אשר שמה לה למטרה להתארגן ולהעלות לארץ ישראל (פלסטינה) כאשר יוכשרו לכך ויגיע הזמן.
התחנה הראשונה בארץ- בנימינה – אחרי שחרורו מהצבא הפולני, התארגנה קבוצה של מניין בחורים והם עלו לא"י. רובם של הבחורים מהכשרה זו הגיעו למושבה בנימינה אשר בשומרון הצפוני, לעבוד אצל האיכרים היהודים בחקלאות או בחוות פיק"א, שם גידלו את פרחי היסמין ועוד סוגי פרחים לתעשיית הבושם למפעל שהקים הברון רוטשילד במושבה עתלית הסמוכה לבנימינה.אבא הגיע לארץ במסגרת העלייה הרביעית אשר נקראה גם העלייה הפולנית 1924-1928. הם עבדו בייבוש ביצות כוּברה ולקבוצה הזאת קראו "חבורת השומרון". ביצות כוברה השתרעו בין המושבה גבעת עדה ולאורך אמת המים הרומאית ועד הישוב ג'יסר אל זרקה אשר לחוף הים התיכון. אבי, אהרון, קיבל עבודה אצל האיכר שמעון הכהן, אשר השתייך לשבט גדול של משפחת הכהן בארץ ואבא עבד בחריש הקרקע עם זוג פרדות זריעה וקציר וחליבת הפרות במשק. לאזור המגורים קראו גם ה"חצר".
אמא -ציפורה  – בפרק חיים זה של אבי נכנסה לתמונה גם אימי ציפורה, בתם השנייה של הרב דוקטור אלכסנדר שור, היסטוריון ומחנך והוא עצמו נצר למשפחת רבנים גדולה אשר תחילתה עוד במאה האחרונה לאלף החמישי ואשר מרכז השבט שור היה במרכז אירופה (פולין,קרקוב,לובלין,לבוב ואזור קייב) אימי, ציפורה ילידת 30/3/1902 הגיעה ארצה עם אחותה הבכורה חיה בשנת 1924, יתר המשפחה הגיעה לארץ שנה לאחר מכאן ב-1925. אימי הגיעה עם קבוצת פועלות ישר מנמל יפו למושבה כרכור לאחר תקופה מסוימת עברה למושבה גבעת עדה ועבדה שם כמו כל יתר הגברים בחפירת תעלות ניקוז למי ביצות כוּברה. אמא חלתה בכל שלושת סוגי מחלות המלריה. על מנת שאמא תבריא הוציאו אותה חבריה מגבעת עדה ושלחו אותה למושבה בנימינה על מנת שתנוח ותבריא ותאגור כוח מחדש. החתונה – אמא הכירה את אבא בחצר של משפחת ה"כוהנים", הם יצאו תקופה ארוכה עד שחברים ב"חבורת השומרון" וידידים אחרים החליטו שהם צריכים להתחתן וארגנו להם חתונה, שהתקיימה ביום שישי אחד אחרי העבודה , עלו כולם עם עגלות רתומות לסוסים למושבה זיכרון יעקב ושם אצל הרב המקומי, ערכו את החופה והקידושין כדת וכדין. באותו ערב הייתה ארוחה חגיגית בחצר עם עוגה מקמח שחור לקינוח הם רקדו כל הלילה. למחרת בחמש בבוקר יום השבת אבא קם לעבודה כרגיל (לא הייתה הנחה בנידון).אחי אריה נולד ב 22/8/1930 בבית חולים ליולדות "העמק" בעפולה והיה בין הילדים הראשונים שנולדו שם.
המעבר לקדימה – לאחר מספר ניסיונות כושלים של אבי להשיג עבודה אחרת מחוץ לבנימינה (כמו בית הספר החקלאי מקווה ישראל), נולד הרעיון אצל אבי לעזוב את בנימינה ולצאת להקים יחידת משק עצמאית. באותה עת חברו לאבי בקדימה שני חברים: יוסף קרפוביץ' ואחיו שלמה שעבדו באזור בכל מיני עבודות מזדמנות, הם היו חיל חלוץ לחמולה גדולה שהגיעה לאחר שנה למושבה קדימה. ההורים של שני אחים הנ"ל האחיות והגיסים. הם היו למתיישבים הראשונים בקדימה ביחד עם יוסף אורלן, ויוסף טיקוצ'ינסקי. כולם עבדו במה שהיה זמין באותה תקופה כמו "חריש פוליטי" הקמת גדר סביב הכפר סימון המגרשים ועזרה בחפירת באר המים הראשונה בכפר, (ליד בית הכנסת של הכפר מול כיכר יד לבנים ).זאת הייתה באר "שיחתה" הבנויה מבלוקים חצי עגולים עד לעומק של כ-27 מטר וקוטרה היה כ-6 מטר כמו כן עבדו לאחר מכן בחפירת באר נוספת גם כן "שיחתה" בצד הצפוני מזרחי של המושבה באר זו נקראה באר אושבסקי, על שם ידיד של תושבי המקום באותה תקופה בשם אושבסקי. כמו כן עבדו בהנחת קווי מים מבאר א' ומבאר אושבסקי לכיוון בריכת המים הראשונה של המושבה שיצקו מבטון מלא בעלת קיבולת של 600 מ"ק וקיימת עד היום. באותה עת החליט אבי לצרף אליו לקדימה את אשתו ובנו בכורו אריה, שעדיין התגוררו במושבה בנימינה מאחר והבין שהתנאים בשלו לכך. אבא קנה את המגרש שעליו היום אני גר ברחוב ויצמן 20 והקים עליו צריף מעץ בן 3 חדרים ובו שיכן את אמי ואחי. הצריף היה ממש מפואר לתקופה של אותם הימים עם קירות חוץ מעץ מלא ומבפנים היה ציפוי דיקטים בחוץ נייר טול נגד חדירת מי גשמים פנימה. הרצפה הייתה מרוצפת במרצפות בטון והגג בחלקו מפח ולאחר מכן עם הרעפים אשר יוצרו על ידי יוסף טיקושינסקי. כאשר אמא הגיעה לקדימה, היא פתחה מטבח קטן אשר אכלו בו כל הפועלים אשר עבדו באותו זמן במושבה. אבא עבד בכל מיני עבודות וגם הקים במגרש משתלה של עצי הדר ומכר את השתילים לאותם חקלאים אשר נטעו פרדסים כמו שתילי שמוטי, אשכוליות ולימונים. לאחר שנה שאבא היה בכפר, הצטרפו אליו ידידיו מבנימינה: רזניק יהושוע ואשתו בתיה, שלמוביץ' אריה ואשתו דורה, שהיו חברים טובים וידידים אמיצים אשר ליוו אחד את השני בטוב וברע עד אשר הלכו כולם לעולמם. אחרי ששתי הבארות הראשונות התחילו לספק מים למושבה מונה אבי למפעיל הבארות הנ"ל ודאג תמיד שבריכת המים תהיה מלאה. היו אלה ימים טובים לאנשי הכפר המעטים.
בי"ג שבט תרצ"ה 17/1/35 יצאתי לאוויר העולם בשעה טובה הלידה עצמה הייתה בהדסה ירושלים על הר הצופים המצב הכלכלי בבית היה יחסית טוב כמו שאבא אמר שיעקב נולד כבר הייתה פרה בחצר ותרנגולות הטילו ביצים והיו גם ירקות אשר נזרעו בחצר אבא עבד רצוף הרוויח כ-500-600 מיל ליום. התקופה הטובה נגמרה כאשר אמא חלתה במחלת הסרטן והטיפולים נעשו בהדסה הר הצופים ירושלים. אמא נלחמה במחלה כשש שנים ונפטרה בט' ניסן תש"ג אני הייתי בן 8 שנים וחודשיים, אחי אריה היה בן 12 וחצי והיה באותה תקופה כשנה, בבית סבנו הרב ד"ר אלכסנדר שור בירושלים. אמא נקברה בירושלים בהר הזיתים.
בשנות החמישים נחנך גן משחקים לילדים במרכז המושבה על שם אמא לאחר שאבא נפטר ב-10/12/1980 הוסב שם הגן על שם ציפורה ואהרון אנדוולט. חושבני שילדותי לא הייתה שונה מכל ילדות אחרת של ילדים בגילי בישובים אחרים באותה תקופה עם אותם המשחקים כמו מחבואים "דודס" ג'ולות הבנות שיחקו בקלאס ובחבל. כולנו היינו בגן ציפורה (רוזנטל) כחמש עשרה ילדים בגילאי 4-6. בכיתה א' היינו 5 ילדים: בינה וייסברוד (רייף), מלכה אורלן שהיא גם הייתה הראשונה שנולדה בכפר בקיץ 1934, אילנה כ"ץ (כספי),יעל גולדברג ז"ל, יצחק גרינטל ואנוכי כותב שורות אלה יעקב אנדולט. לקראת כיתה ד' נשארנו שלושה ילדים: בינה, מלכה ואנוכי וכך סיימנו את בית הספר היסודי עד כיתה ח'. כולנו כילדים עבדנו במשקים של הורינו הן לפני הלימודים בבוקר והן אחרי הלימודים. אחר הצהריים מצאנו זמן גם למשחקים.
אבא נבחר כאזרח כבוד של קדימה, הוא נפטר ב-10 בדצמבר 1980 ג' בטבת יום רביעי בשבוע תשמ"א הוא היה איש חזון ומעש. הוא היה בין מקימי מוסדות הכפר כמו אגודת מפעל המים הצרכנייה הראשונה של הכפר תמך בהקמת בית – הכנסת המרכזי של הכפר היה ממקימי בנק הפועלים של הכפר. יהיה זכרו ברוך. אחי אריה וגם אנוכי גרים בקדימה וכך גם שלושת ילדיו של אחי אריה: אורית , צפריר והדס. גם ילדיהם שהם נכדיו ונכדותיו של אחי ואשתו רותי. ילדי שלי דרור אמיר וציפי ומשפחותיהם וילדיהם גרים מחוץ לישוב קדימה כל מה שהעליתי על הכתב הוא כמו שאבי ז"ל אמר "על קצה המזלג" ובוודאי שיבוא יום שמכל הכתובים אודות קדימה יהיה מאן-דהוא ויכתוב ספר על כפרנו קדימה עוד לא נותקה השרשרת . חזק חזק ונתחזק.
לצפייה במצגת המלאה לחץ כאן

מילון

גורדוניה
גורדוניה הייתה תנועת נוער ציונית שדגלה בערכי א"ד גורדון, ממייסדי "דת העבודה": הגשמה, ציונות עובדת (עבודה עצמית) וחינוך האדם. גורדוניה הוקמה בגליציה בשנת 1925. היו לה סניפים בפולין, ליטא, רומניה, סרביה, אוקראינה, ישראל, ארגנטינה, ארצות הברית ואף תוניסיה. חבריה החלו לעלות ארצה בשנת 1929 - רובם במסגרת החלוץ.

ציטוטים

”אבי היה איש חזון ומעש. היה בין מקימי אגודת מפעל המים, הצרכנייה הראשונה, בית-הכנסת והבנק. “

הקשר הרב דורי