מאגר סיפורי מורשת

שמי משה ברוך עליתי לארץ ישראל מרומניה מהעיר באקאו.

בתאריך 17.7.1962 בעיר באקאו היו אוהבי ארץ ישראל ביניהם, שרה אהרונסון ומרים  אשכול.

המצב של היהודים בתחילת שנות ה-60 היה בכי רע מפני שהקומוניסטים שלטו בצורה אכזרית וגרמו להמון בעיות ליהודים.

אני התחלתי ללמוד מכיתה ו-ח בבית ספר יסודי אחדות, כאשר כולנו היינו עולים חדשים מרומניה ויהודים מצפון אפריקה.

היחסים בינינו היו מצוינים והתגבשנו ליחידה ישראלית. במיוחד מצאו חן בעיני שיעורי הזמרה שחינכו לאהבת ארץ ישראל. בהמשך עברתי לבית ספר מקיף-א ולמדתי מכיתה ט-יב, במסגרת הבית ספר אהבתי מאוד טיולים של סוף השנה.

אנחנו במסגרת הלימודים בתיכון עברנו שיעורי גדנ"ע למדנו תרגילי סדר ובמיוחד אני אהבתי כאשר נסענו לקיבוצים ועזרנו להם בקטיף אשכוליות בקיבוץ תל יוסף. כך גם הקנו לנו אהבת הארץ.

בשנת 1969 התגייסתי לצה"ל בחיל השריון, ושירתתי שלוש שנים סדיר באזור סיני בתעלה סואץ.

במסגרת השירות הסדיר עברתי את מלחמת ההתשה, מלחמה קשה מאוד שבה נהרגו ונפצעו המון חיילים. בשנת 1972 השתחררתי מצה"ל בוגר יותר עם ניסיון בחיים. אני מרגיש שצה"ל תרם לי המון ידע ונסיון חיים שעזר לי בהמשך חיי.

אני בין הראשונים באשדוד שהגיעו מעליה הרומנית בשנת 1962, כאשר באשדוד היו סה"כ 3000 תושבים.

באותה שנה הגיעו המון יהודים לאשדוד במיוחד מצפון אפריקה כמו למשל: מרוקו, אלגְ'יר, תוניס ועוד.  אנחנו כילדים מצאנו שפה משותפת והיה כיף לא רגיל להתאקלם ולהיות יחד בקיבוץ גלויות.

בשנת 1973 התחלתי לעבוד במפעל סנפרוסט, מפעל להקפאת ירקות. דבר שהיה חדש בישראל בתקופה ההיא. במשך השנים למדתי והתקדמתי וקיבלתי מינוי של מנהל המחסן הטכני של מפעל סנפרוסט. נהנתי מאוד מעבודתי במפעל ושמחתי לקלוט המון עובדים מן העלייה החדשה שהגיעו מברית המועצות. בזכות העולים החדשים למדתי גם את שפת היידיש, מפני שהם לא ידעו עברית ואני לא ידעתי רוסית, אז השפה שחיברה בינינו  הייתה היידיש.

בהמשך, הקמתי במפעל סנפרוסט קבוצת כדורגל במסגרת ליגה למקומות עבודה וזכינו במקום הראשון, נוסף לכך דאגתי שעובדי סנפרוסט יצאו לצעדות, דבר שמאוד אהוב עליי וכך כל שנה השתתפנו בצעדות: הגלבוע,ירושלים והכנרת.

בשנת 1997 מפעל סנפרוסט סיים את תפקידו בעיר אשדוד והוא עבר למגדל העמק. כמובן שלא יכולתי לעבור לצפון לכן סיימתי את תפקידי אחרי 24 שנים פוריות ויפות.

בשנת 1998 התקבלתי למפעל אדמה אגן, למחלקת המחסן הטכני. במסגרת מפעל אגן אדמה התנדבתי להמון פעילוית  שהמפעל דוגל בהם ואירגן, למשל: להשתתף בכל שנה בימי המעשים טובים, להתנדב בחווה החקלאית ולעזור למדריכים ולתלמידים לטפל בגינה ובחווה. אני מתנדב גם בסיוע לילדים עם מוגבלויות, איסוף מוצרי מזון לפסח ותרומות לנזקקים. אני גם משתתף איתם בחוג לריקודי עם כדי לתת להם הרגשה טובה ולהרגיש שווים בין שווים.

אחרי עבודה אינטנסיבית של 20 שנה במפעל אדמה אגן יצאתי לגמלאות וכעת אני בפנסיה. אני שמח שעבדתי במפעל אדמה אגן מפני שהם לא שוכחים את הפנסיונרים ודואגים להם מאוד כמו למשל: פילאטיס פעמיים בשבוע, הרצאות מעניינות כל שבועיים, עבודה בגינה יחד עם תלמידי בית ספר תיכון מקיף ה, לימודי ברידג', 4 ימים חופש באחד המקומות היפים בארץ על חשבון המפעל, טיולים וריקודי עם.

אני פעיל גם במועדון "קדימה" מועדון שמאגד בתוכו יוצאי רומניה שתרמו המון לקידומה ופיתוחה של העיר אשדוד היפה שלנו. במסגרת המועדון אנחנו לומדים כל שבועיים את שפת היידיש  שפה שדיברנו ברומניה אבל הקומוניסטים אסרו עלינו לדבר ועכשיו אחרי 60 שנה אנחנו חוזרים ונהנים לדבר את שפת היידיש.

אני גם פעיל בתחום הספורט באשדוד ואני לוקאל פטריוט בכל ענף ספורט, העיקר שיופיע השם אשדוד. במיוחד בקבוצות הכדורסל בנים ובנות. שמח שהגעתי לעיר  אשדוד בשנת 1962 נקלטתי היטב וגדלתי יחד עם העיר.

משפחה:

אני עליתי לארץ עם משפחתי מרומניה. לאמא קראו פרימה ולאבא דוד. הם היו  מאוד ציוניים ואהבו מאוד את מדינת ישראל.

תחילת קליטתם בארץ לא היתה קלה. אבי עבד בקרן קיימת בדילול אבנים בהרי ירושלים ולעומת זאת אמי עבדה בקטיף כותנה.

אלו היו עבודות קשות ומאוד מתישות.. יחד איתי עלתה גם אחותי שקוראים לה מניקה.

בשנת 1975 התחתנתי באולמי שושנים באשדוד והתחלתי לגור ברובע חדש רובע ח. בשנת 1977 נולד לי בן בכור ושמו אבישי. אבישי למד תחילה בית ספר יסודי רעים בית ספר ברמה גבוהה שהקנה לו יסודות בריאים לקראת העתיד.

בהמשך למד בתיכון בבית ספר מקיף ד וגם סיים בהצטיינות.

לאחר מכן למד הנדסאי חשמל באורט ברמת גן. בהמשך הוא התגייס לצ"הל בחיל האוייר במשך 3 שנים. לאחר השחרור התחיל ללמוד באוניברסיטה בבאר שבע מהנדס חשמל.  בשנת 2003 אבישי סיים את לימודיו באוניברסיטה והתחיל לעבוד במפעל אלתא באשדוד.

בשנת 2007 נולדו לאבישי תאומים ושמם שחר ואיתי.

בשנת 1984 נולד לי בן נוסף ושמו דורון. גם הוא למד יסודי בבית ספר רעים המשיך תיכון במקיף ג המקיף הכי יוקרתי בעיר שמנהלו היה אריה אזולאי, ראש העיר לשעבר.

לאחר מכן התגייס לצה"ל ושירת 3 שנים במסגרת חיל הקשר בתור מדריך. בשנת 2010 הכיר דורון את אשתו, שרה והם נישאו  בקיבוץ פלמחים. הבן הבכור שלהם ששמו בן נולד בירושלים בשנת 2015. בשנת 2017 הם הגרו לארה"ב לסאן פרנסיסקו. בשנת 2018 נולד להם בן נוסף בארה"ב ושמו גבריאל. אני מאוד גאה בילדי ובנכדיי.

תחביבים:

התחביב העיקרי שלי הוא ריקודי עם. אני התחלתי לעסוק בריקודי עם באשדוד עוד, משנת 1991 אצל הכוריאוגרף דידי דוש ז"ל בקאנטרי קלאב ברובע י"א.

אני מאוד אוהב לרקוד ריקודי עם מפני שזה עוזר לקורדינציה של הבן אדם גם מפני שפעילות זאת עוזרת לשמור על משקל מאוזן. הפגישה עם החברים מאוד חשובה לי וזה גורם לי להנאה מושלמת. העיר אשדוד מבורכת, יש בה המון מרקידי רקודי עם, ובשנתיים האחרונות מתקיים פסטיבל של ריקודי עם והוא נקראה אשדודנס, ומגיעים רקדנים מכל רחבי הארץ וגם מכל רחבי העולם.

אני גם אוהד נאמן של קבוצות כדורסל וגם כדוריד באשדוד.

קבוצת בנות כדורסל אשדוד זכו 5 פעמים ברציפות באליפות הארץ ו4 פעמים זכו בגביע המדינה והם נחשבות לקבוצה הטובה ביותר בישראל. גם קבוצת הבנים בכדור יד הצטרפה בשנים האחרונות לצמרת הקבוצות הכי מצטיינות. העיר אשדוד משקיעה, המון השקעות בתחום הספורט לכן היא מגיעה להישגים מרשימים.

הזוית האישית

חוויה נהדרת, ממליץ לכל אחד ואחת לקחת חלק מתוכנית תיעוד הסיפור האישי.