מאגר סיפורי מורשת

המשכיות בין-דורית, בית ומשפחה, ילדים, השכונה שלי כל אלה הם מקור הכוח והתמיכה של כל אדם ואדם זהו "קן המשפחה" אשר נותן תמיכה, עידוד ועזרה לילדים בכל שלב ושלב בחייהם ונותן להורים סיפוק, גאווה ומבט איך הילדים מתפתחים, ואיך כל ילד בונה לעצמו את זהותו.

 

סבא אורי גדל ברח' קלישר בהרצליה, זה היה רח' ללא כביש, בתים פרטיים פשוטים עם חצר שבה גדלו עופות, עצי פרי, וירקות. כל הבתים היו מחוברים ביניהם דרך החצרות וכל השכונה נראתה כמו בית אחד גדול, ואנחנו הילדים מאד אהבנו את זה.

 

במשך השנים הבית של סבא אברהם וסבתא בתיה, נהרס ובמקומו נבנה בית שבו גרו מיכל ושחר ההורים שלי, שמה נולדתי, וכך נסגר המעגל של סבא אורי והיה המשך של מגורים בשכונת ילדותו, אימא מיכל בעלה שחר ובנם הבכור יותם. לדעתי, כל אחד ואחד מהילדים בעולם כולו ישמח שתהיה לו קורת גג (בית) ואנשים שאוהבים יותר מכל (משפחה). אנשים שמחנכים אותו ומראים לו את הדרך הנכונה לחיים.  

 

שכונתי שהייתה היום, שכונה כמו שגדל בה סבא אורי לא קיימת (חבל!!!), אנשים גרים בבתים משותפים עם אינטרקום והליכה לבית של חברים נעשית דרך מכשירי תקשורת וככה נגמרה ההליכה הספונטנית (לא מתוכננת) לבקר חברים. חבל!!!.

 

סבא מספר שאז בשכונה היינו כל הילדים לאחר בי"ס והכנת השיעורים, נפגשים הרחוב ומשחקים במשחקים שאנו בנינו, כמו למשל ריצה עם גלגל אופניים. משחקי כדור (מחניים וכדורגל עשוי מסמרטוטים), חמור ארוך, גולות, 5 אבנים, תופסת ו"פורפרות".

 

סבא-רבא אברהם בנה לסבא אורי קביים מעץ שאיתם סבא אורי הלך לבית-ספר ברנר. "הכיף הכי גדול היה בקיץ לרדת למושבה (מרכז העיר) ולקנות פלאפל או גלידה או תירס חם. היינו קוטפים סברס עם מקל מטאטא אליו מחוברת קופסת שימורים ריקה.כיום, אנו הילדים קובעים את המפגשים ביננו באמצעות הטלפונים (חכמים), מחשבים (סקייפ) וכמעט לא משחקים משחקי חצר וכל הזמן משחקים בטלפון, מחשב, אקס-בוקס, ויפלייסטיישן, ערוץ המשחקים בטלוויזיה, עסוקים בחוגים שוניםתנועות נוער.

 

הרצליה: "הרצליה היא עיר חוף בשרון הדרומי, כ-10 ק"מ צפונית לתל אביב, על מישור החוף. גובהה נע בין 0 ל-120 מ' מעל פני הים. הרצליה נוסדה כמושבה ב-13 בדצמבר 1924 ונקראת על שם בנימין זאב הרצל, חוזה מדינת ישראל".

 

תשע"ו