מאגר סיפורי מורשת

המשחק הגורלי:

הזיכרון מהמשחק הבלתי נשכח:

קוראים לי יאיר לנגוט ונולדתי בשנת 1945. גדלתי בכרמל בחיפה קרוב לבית שאני גר בו היום. היינו שלושה אחים בבית: שני אחים תאומים הם היו קטנים ממני בשנתיים ואני הגדול, כל יום נסעתי באותה דרך לבית הספר באוטובוס, הייתי תלמיד טוב. כל יום אחרי הלימודים הלכתי לקיוסק לקנות עיתוני ספורט, התעניינתי מאוד בנושא הגאוגרפי, ידעתי שמות של ערים, שמות של מדינות, ושמות של אגמים ואוקיינוסים ברחבי העולם, כשגמרתי את לימודי התיכון הלכתי לצבא ובצבא הייתי עוזר בתחום הרפואה, הייתי חובש.

כשגמרתי את הצבא הלכתי למכון וינגייט ושם הכרתי את אווה ולאחר שנה וחצי התחתנו, אני זוכר שביום החתונה התרגשתי מאוד ושמחתי. עברנו לגור ביחד בירושלים ושם לימדנו ביחד בתי ספר בשיעורי ספורט.

אני אהבתי מאוד לשחק כדורסל ונהניתי מאוד מהמשחק. ידעתי  לקלוע הרבה סלים כי על יד בייתי היה מגרש כדורסל והרבה ילדים שיחקו שם. ושם התאמנתי וכל אחר הצהריים הייתי מבלה שם. יום אחד בבית ספרי המורה לספורט שלי נכנס לכיתה ואמר שאני משתתף בתחרות כדורסל שבית ספר "חוגים" הזמין את בית ספרי לשחק נגדם. המורה לספורט בחר את הילדים שהצטיינו בכדורסל כדי שישחקו במשחק הגורלי, הוא מאוד רצה שננצח. התרגשתי מאוד שבחרו בי לנבחרת בית הספר. אחרי כמה ימים קשים של אימונים, אני זוכר שכל הילדים התאספו בצהריים בחצר בית הספר ואחר כך נסענו באוטובוס לבית הספר "חוגים". כשהגענו לבית הספר חיכו לנו קבוצה גדולה של ילדים שרצו לצפות במשחק הגורלי. הגענו למגרש הכדורסל של בית הספר והנבחרת של "חוגים" כבר חיכתה לנו על המגרש. כדי שתבינו את המצב: שני בתי הספר הכי גדולים בכרמל התאספו למשחק אחד, אחר כך שתי הנבחרות התייצבו על המגרש וכשהשופט שרק את שריקת ההתחלה המשחק התחיל כל בית הספר "חוגים" התאסף סביב המגרש. מאוד התרגשנו אבל המורה הסביר לנו שאסור לנו להתרגש יותר מידי. אני זוכר שבהתחלה נבחרת "חוגים" הובילה את המשחק ואנחנו קצת פחדנו מהם אבל לאט, לאט הפסקנו להתרגש והתחלנו לקלוע כמו שצריך. כל הילדים שהסתכלו עודדו את בית הספר שלהם, אני זוכר שהילדים בקבוצה שלי מסרו לי הרבה מסירות של הכדור ואני קלעתי סלים.

ככה המשחק נמשך ובסוף אנחנו ניצחו. התרגשנו מאוד ושמחנו מאוד עד היום אני זוכר את החוויה

הזו לטובה.

הזוית האישית

יאיר: נהניתי בפעילות ולמדתי יותר עם גלי , למדנו יותר אחד על השני. אני ממליץ לעוד אנשים לבוא ולספר את הסיפור שלהם בחברה של אנשים שבאמת מקשיבים לך . הקשר הרב דורי נתן לי את ההזדמנות הזאת שוב להיזכר ברגעים משמחים בילדותי . תודה על ההזדמנות הזאת – יאיר לנגוט, סבא של גלי.

גלי: כשאמרו לי שאני הולכת להשתתף בפעילות הקשר הרב דורי התרגשתי מאוד ,נהניתי ללמוד יותר על סבא שלי ולהכיר אותו יותר טוב אני ממליצה לעוד אנשים לבוא וליהנות בפעילות המקסימה הזאת . השיח בפעילות גרם לי להסתכל על החיים