מאגר סיפורי מורשת

שמי גבי. נולדתי וגדלתי בעיר קונסטנטין שבאלג'יר ב1947. אלג'יר היא מדינה בצפון אפריקה, שנכבשה על ידי צרפת בשנת 1830.

התרבות באלג'יר הייתה צרפתית. חיינו בשלום ושלווה ערבים, נוצרים ויהודים בכיבוד הדדי. כל אחד ואחד התנהל בביתו על פי דתו. היהודים והנוצרים התנהלו בחוץ בהשפעה צרפתית / אירופאית, בעוד הערבים בני המקום, ברובם חיו על פי התרבות הערבית "ברברית" של צפון אפריקה.

ב 1953 התחיל המרד הערבי באלג'יר לקבלת העצמאות מצרפת. המלחמה של האלג'יראים לעצמאות הייתה קשה, מורכבת ואכזרית ביותר.

צרפת האימפריאליסטית הזרימה כוחות צבא גדולים כדי להשתיק את המרד. הערבים אשר נתמכו על ידי ארצות ערביות כמו מצרים, נלחמו עד חורמה בחיילים הצרפתים. מהר מאד האלג'יראים הבינו כי הדרך הטובה ביותר לפגיעה "בבטן הרכה" היא פיגועים באזרחים התמימים. כך התחילה "אינתיפדה" כמו שאנו לדאבוננו מכירים היטב בארץ. טרוריסטים ירו באזרחים ללא הבחנה, זרקו רימונים ,טמנו פצצות בשווקים ברחובות ובבתי קפה. כל מקום שרק יכול לפגוע ולגרום נזק גדול וכואב.

כשראו כי זה לא מספיק משרת את מטרתם, הם התחילו לרכז את פעילותם ההרסנית נגד היישוב היהודי.  למרות כל הפעילות הטרוריסטית היהודים עדיין הרגישו די בטוח ולא העלו בדעתם לעזוב את אלג'יר.

חמו של הזמר הצרפתי יהודי אנריקו מסיאס נחשב כאישיות חשובה בקהילה היהודית וביום ששי בהיר אחד בצהרים בהיותי בן 13 בחוזרי מבית הספר נתקלתי בצעיר ערבי רזה עם אקדח בידו רץ. המון רעש וצעקות. ריימון, חמו של אנריקו מסיאס שכב על הארץ ירוי  מת על הכביש.

מאותו רגע אנחנו היהודים הבנו  כי עלינו לעזוב את הארץ האהובה. אבי שלח נציג מהמשפחה למצוא עבורנו דירה על מנת להגר לצרפת. נמצאה דירה בפריס. הזמנו ארגז גדול בו ארזנו את תכולת הבית. לאבי הייתה חנות גדולה ברחוב הראשי בעיר. כדי להגיע לחנות היינו כבר זקוקים ללווי. ירדתי לפגישה בין אבי לקונה ערבי אשר שנים ביקש לקנות את החנות. באנו אליו הביתה. הערבי קיבל אותנו בקבלת פנים  חמה עם כיבוד רב כמיטב המסורת.

כאשר הגיע הזמן לדבר על  כסף, הערבי הנחמד חייך חיוך גדול והצהיר מר "אמיל גוזלן" היקר אתה איש מאד יקר ואהוב אצלנו. אתה יודע שאתה כבר הזמנת ארגז ואנחנו יודעים שאתה עוזב לצרפת. בוא נגמור כחברים טובים. תן לנו את המפתחות של החנות. בכל מקרה החנות שייכת לי משבוע הבא אחרי שתעזוב. כל שיהיה עליי לעשות הוא לפרוץ את המנעולים, ובציניות הוסיף חבל על הנזק שייגרם לחנות.

עזבנו , וכמובן לא מכרנו. השארנו את החנות נעולה ויצאנו. בדרך חזרה לא רחוק מהבית הרמתי את הראש וראיתי שלט גדול לרוחב הרחוב על "הסתדרות הציונית-הסוכנות היהודית" שזימנו אותנו בערב להרצאה. למחרת שינינו את הכתובת על הארגז. במקום פריס רשמנו כתובת בירושלים. השאר הוא היום היסטוריה. כך עלינו לארץ הקודש עליה חלמנו כל חיינו.

כאשר ירדנו מהאניה בחיפה עם שאר העולים אבי השתטח ארצה כדי לנשק את הארץ האהובה, ואני חיקיתי אותו.

מצגת המסכמת את תהליך העבודה בתכנית הקשר הרב דורי:

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בבי"ס אלחריזי, תל אביב בהנחיית המורה אתי מונוביץ'.