מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ה"מרדף" אחר איחוד המשפחה

אווה פולגר ונכדה ליאן דנינו
אווה פולגר - צגו
סיפורה של אווה פולגר-צגו על פירוק ואיחוד המשפחה

 אווה פולגר, נולדה בשנת 1957, ברומניה.
 
הסיפור החל בשנת 1965 ברומניה, כשהחיים קשים בכל העולם מבחינה כלכלית ובמיוחד בארצות הקומוניסטיות. הרצון לעצמאות פוליטית וכלכלית מביא גם את אנדריי אברהם ואילנה צגו (הורים של סבתא אווה פולגר, סבא וסבתא רבא של ליאן דנינו) לבקשת עלייה לישראל. בקשה זו נענתה בשלילה, כשניקולאה צ'אושסקו היה אז המנהיג הוא רצה שתושבי ארצו לא יעזו לעזוב.
 
אחרי ניסיונות רבים סבא רבא אנדריי וסבתא רבתא אילנה בשנת 1968 החליטו שאנדריי יברח לארץ ישראל מכיוון שארץ ישראל זו ארץ שיהודים מכל העולם מוזמנים להיות שם וזאת הארץ שהוא רוצה להקים בה משפחה ובית. מחשבתם ותקוותם של אנדריי ואילנה היו שבהמשך הרשויות של רומניה "ישלימו" את המשפחה שנשארה ברומניה וישלחו אותם לארץ ישראל בעקבות אנדריי (אילנה,אווה ואוטיליה אחותה של אווה). אבל מה? זה לא קרה. מאותו רגע שאנדריי ברח, אילנה הייתה במעקב 24 שעות ביממה מבלי שהיא ידעה, הרשויות ידעו כל מה שעשתה למשל: מה שהיא דיברה בטלפון עם אנדריי, אם היה לה שיתוף פעולה עם הבריחה של אנדרי וכ"ו.
 
פחד השלטון היה שלא יגידו משהו רע על רומניה מעבר לגבול (כלומר ארצות מסביב), אחרי ניסיונות רבים כשאילנה ראתה שהם עדיין "תקועים" ברומניה בלי אנדריי היא מחליטה לברוח באנייה  ליוגוסלביה כשאנדריי מחכה לה שם מעבר לים השחור,כשאילנה עלתה על האנייה שני שוטרים תפסו אותה והכניסו אותה למעצר. אחרי חקירות רבות , בכי ואיומים היא שוחררה בגלל שתי בנותיה אווה ואוטיליה כדי לגדל אותם. כך סבתא שלי אווה בגיל עשר, כיתה ה' ( בדיוק בגילי) נשארה עשר שנים עם תפילות כל לילה שאלוהים יעזור לה להשלים את המשפחה ולהיות עם אבא שלה. בשנת 1978, תפילותיה של סבתא התגשמו, היא עלתה לישראל נשואה לסבא שלי אימרה ובהיריון עם אמא שלי מוניקה.
 
החיים בישראל מתחילים מכאן: למידת השפה, הסתגלות  למזג האוויר האסיאתי, חיפוש עבודה, הסתגלות למנטליות שונה וכו'. להתחיל את החיים מההתחלה זה לא היה קל במיוחד כשהיא הייתה בהיריון ואת סבא שלי גייסו לצבא לכמה חודשים. למרות כל הקושי בכל זאת הייתה תקופה של כיף, של פריחה וגם אמא שלי נולדה וכל המשפחה הייתה ביחד בארץ ישראל. בהמשך כשאמא שלי הייתה בת 6 נולד לה אח בשם תומר והכל היה טוב.
 
במקביל למשפחתה של סבתא שלי, אוטיליה אחותה של סבתא שלי התאהבה בבחור אוסטרלי. הם התחתנו והשתקעו באוסטרליה . בשנת 1990 פרצה מלחמת המפרץ, היה צריך ללבוש מסכות אב"כ בכל אזעקה, ובעקבות המצב בארץ המשפחה מתחילה להתפרק מחדש. אוטיליה גורמת לאנדריי ואילנה (סבא וסבתא רבא) לעזוב את ישראל ולגור איתה באוסטרליה, סבתא שלי שוב נאלצת להיפרד ממשפחתה המורחבת והיא מחליטה להישאר בארץ עם משפחתה המצומצמת ביחד עם סבא שלי, אמא שלי מוניקה (בת 11) ותומר דוד שלי (בן 5). סבתא שוב בוכה מגעגועים לאמא ואבא שלה, שאלות רבות נשאלות, והתפילות לאיחוד המשפחה מתחילות מחדש… הזמן עובר ילדיה גדלים , מוניקה מתגייסת לצבא ולאחר מכן גם תומר, אמא שלי מתחתנת עם אבא שלי דורון ואחרי 3 שנים אני נולדתי וכשהייתי בן 5 נולד אחי הקטן שהם. כל זה קורה כשאנדריי ואילנה מפסידים את כל התהליך של ההתפתחות, הגדילה ואירועים שונים: בר מצווה, גיוס לצבא, חתונות ולידות.
 
במקביל באוסטרליה הרחוקה אנדריי ואילנה חולמים שיום אחד גם המשפחה שבישראל תתאחד איתם. אוטיליה עוזבת את אוסטרליה ועוברת לניו זילנד עם משפחתה, סבתא אילנה נפטרה ממחלת הסרטן ואנדריי נישאר לבד. סבתא אווה עדיין חולמת שכל משפחתה תתאחד ושוב חלומה מתגשם, סבא אנדריי חוזר להתגורר לתמיד בישראל וחוגג את גיל-80, סבא אנדריי גר בביתה של סבתא אווה בקומה הראשונה, כשבאותו בית בקומה השנייה מתגורר גם דודי תומר נשוי + ילד קטן חמוד (בן דוד שלי). בקומה שלישית ואחרונה הקומה הכי יפה, החמה, המיוחדת ומלאת שמחת החיים גרים אני ליאן דנינו עם משפחתי המקסימה (אימא מוניקה ואבא דורון ואחי הקטן).
 
סבתא עכשיו מודה לאלוהים כל בוקר על זה שתפילותיה התגשמו ושמשפחתנו המצומצמת חיה ביחד, בהרמוניה, הבנה, אכפתיות ואהבה עם הרבה נתינה אחד לשני. אני ליאן דנינו שמח לחיות כאן בישראל ולהיות עם משפחתי האהובה וגם אני מודה על כל מה שיש.

העשרה

תשע"ה

מילון

ניקולאה צ'אושסקו
נִיקוֹלַאֶה צַ'אוּשֶׁסְקוּ 26 בינואר 1918 – 25 בדצמבר 1989) היה פוליטיקאי קומוניסטי רומני, שליט רומניה הקומוניסטית לאחר מותו של גאורגה גאורגיו-דז' ועד פרוץ המהפכה הרומנית והוצאתו להורג בשנת 1989.

אורדאה
עיר ברומניה

ציטוטים

”המשפחה רחוקה אבל הלב קרוב“

הקשר הרב דורי