מאגר סיפורי מורשת

מאיה זכאי נולדה בבית חולים "הדסה" בירושלים, בתאריך: 1.5.1932.

השנה היא חגגה את יום הולדתה ה- 85.

מאיה גדלה בירושלים ולאחר מכן, הוריה עברו להתגורר בחיפה. אימה עבדה בתפירה ואביה עבד בחברת " סולל בונה".

מכיוון שהוריה עבדו קשה לפרנסתם סבתה לקחה אותה לגור איתה על מנת להקל עליהם.

סבה  (מצד האם) נפטר ברוסיה והיא עלתה עם סבתה לישראל בשנת 1992 יחד עם כל הילדים.

למאיה יש אח בן 81, שהוא ביוכימאי וגר בארה"ב.

מאיה מספרת:

"אני מאוד דומה לדודתי ובסוף הלימודים נסעתי אליה לאוניברסיטה. בגיל תשע קיבלתי דלקת פרקים חזקה מאוד ואושפזתי בהדסה הר הצופים כארבעה חודשים. כשיצאתי משם עשיתי ביקורות. באותה תקופה, בזמן האנגלים, היה מצור בירושלים, אז פרצה מלחמת השחרור. דודתי הייתה המפקדת על הבנות בעיר העתיקה  ודודי על הבנים. אח שלישי של אמא היה בחוליית וינגייט.

לאחר קום המדינה דוד בן גוריון ביקש מדודתי שתוציא אותי ואת אחי מירושלים, אחי היה אז בן 11 ואני הייתי בת 15. היות ודודי היה מנהל מחלקת משרד המזון, הוא לקח אותי אליו לעבוד במשרד.

כשהגעתי לגיל צבא  עזבתי את המשרד והתגייסתי. דודתי הייתה אז מפקדת ראשית, בדרגת אלוף משנה. היא רצתה שאהיה קצינה, אני לא כל כך רציתי את זה, אבל בכל זאת ניסיתי. הלכתי להיבחן, עברתי כמעט את כל המבחנים אך בסופו של דבר נכשלתי. חזרתי חזרה לדרגת סמל ראשון ושלחתי חיילים אחרים לקבלת דרגות. לאחר מכן, עבדתי במשרד של דודי.

הכרתי את בעלי בגדנ"ע, הוא היה קצין, מצאתי חן בעיניו והפכנו לזוג, לאחר כמה שנים התחתנו.

חיינו ביחד 64 שנים, הוא נפטר לפני חצי שנה".

למאיה שלושה ילדים: ליאורה, בת 62, עמינדב בן 58 שלמד רפואה ואורי, שבקרוב ימלאו לו 50 שנה. לכולם יש ילדים והם מצליחים, כל אחד בדרכו.

מאיה ממשיכה ומספרת לי:

"בשעות הפנאי אני צופה בטלוויזיה. מאז שבעלי נפטר, חלק ממני בחיים נעלם, אני לא מסוגלת לשום דבר, קשה לי. הילדים רצו שאהיה יותר פעילה, שאעשה מה שאני אוהבת, אבל קשה לי.

בזמן החג  שהיה, היה לי עצוב, ישבתי לבד בבית עם הילדים, לא רציתי לעשות כלום, זה לא היה חג שמח, בעלי חסר לי…היה לי ממש קשה".

בבית האבות בו נמצאת מאיה חוגגים את ימי ההולדת בסוף כל חודש לכל ילידי אותו החודש, זה העציב מאוד את מאיה.

על מנת לשמח ולו במעט את מאיה, ציינתי את יום הולדתה במפגש הקשר הרב דורי במרכז היום, מאיה התרגשה מאוד מהברכה שכתבתי עבורה ומהשי הצנוע.

הזוית האישית

התלמיד יובל : עוד לא חגגו  את יום ההולדת של מאיה פה בבית אבות, הם לוקחים יום אחד מהראשון עד לשלושים בחודש והם חוגגים באותו היום לכולם. על מנת לשמח ולו במעט את מאיה, ציינתי את יום הולדתה במפגש הקשר הרב דורי במרכז היום, מאיה התרגשה מאוד מהברכה שכתבתי עבורה ומהשי הצנוע.