מאגר סיפורי מורשת

שמי רבקה שנור, (לבית רוזנברג) ואני סבתן של אוריה רוזנפלד ושל מושי לסקר.  נולדתי בגרמניה בד' טבת שנת תש"ח במחנה העקורים בפוקניג. נקראתי על שם סבתי, אימא של אבי ז"ל שנספתה בשואה.

בהיותי בת שנה עלינו לארץ ישראל באניית "מולדת" ביחד עם הורי ושתי אחיותיי הגדולות. נשלחנו לארץ ישראל על ידי הרבי הריי"צ, רבי יוסף יצחק שניאורסון.

גדלתי בשכונת הרכבת בלוד. גרתי בבית נפלא, שהערבים נטשו לאחר מלחמת השחרור. משפחתי מנתה תשעה ילדים, שבע בנות ושני בנים, אני השלישית במשפחתי.

תמונה משפחתית – אני עומדת מאחורי ההורים

התחתנתי בגיל 25.5 בשנת תשכ"ט עם שמואל שנור בירושלים באולם 'תל תלפיות' על יד כיכר הדווידקה.

סיפור מימי בחרותו של סבנו הרב שמואל שנור שיחי', פגישה ראשונה בכותל, בסיון תשכ"ז

ליל שבת קודש פרשת במדבר בירושלים העתיקה, מלחמת ששת הימים החלה ביום שני בתאריך 5 ביוני 67, כ"ו באייר תשכ"ז, המלחמה פרצה בשלש חזיתות: מצרים, סוריה וירדן, בעת ובעונה אחת. בניסים גדולים ובסיעתא דשמיא הכנענו שלש מדינות בששה ימים. כל יהודה ושומרון, כל ירושלים העתיקה, היו בידינו.

בכ"ח באייר הכריז מוטה גור, מפקד גזרת ירושלים, ש"הכותל והר הבית בידנו", לאחר שמונה עשרה שנות שלטון הירדנים. בתי הערבים שהיו צמודים לכותל נקראו "שכונת המוגרבים". לפני פינויים, יכלו לעמוד ליד הכותל רק מאה אנשים.

ביום שישי עש"ק פרשת במדבר, התעוררה תשוקה עזה אצל יהודי אחד שגר בהר ציון להגיע לכותל ולהתפלל שם. הוא הביע את רצונו זה בפני חיילי ההסדר שניצבו בהר ציון. הלכנו אתו, אני אבדלח"ט, אבי הרב ישעיה שנור ז"ל ועוד כמה חסידים וחיילים. היה אז עוצר, אין יוצא ואין בא. הערבים הציצו מחלונות הבתים, ולנו הייתה הרווחה. לא אשכח את ההרגשה העילאית, את ההתרגשות שלא ניתנת לתיאור, שחווינו באותה הליכה לכותל.

אנחנו בכותל! מנין ראשון בכותל! מקום שמעולם לא זזה שכינה ממנו!

יהי רצון שנזכה בקרוב ממש לבניין בית המקדש השלישי בקרוב ממש!

הזוית האישית

רבקה שנור: שמחתי לשבת עם נכדותיי ולשתף אותן בסיפורי ובסיפור סבא שמואל.