מאגר סיפורי מורשת

סבתא נחמה מספרת לנכדתה מושקי את סיפור חייו של סבא אריה לייב, בעלה ז"ל.

הוריו

סבא אריה לייב נולד בשנת תרצ"א בוורוניז' שברוסיה, לאמו רבקה ולאביו ר' אפרים פישל דמיכובסקי. אביו אפרים פישל התייתם מאמו ימים ספורים לאחר שילדה אותו. אביו של אפרים פישל, ר' יעקב משה, התחתן מחדש ומכיוון שרצה לפתוח דף חדש בחיים, מסר אותו לסבתו (פייגא) שתגדל אותו. כשגדל קצת עבר אבי אפרים פישל להתגורר אצל דודו, אחי אמו שנפטרה, הגאון הרגוצ'ובי, שהתייחס אליו כבן, חינך וטיפח אותו.

בהגיעו לגיל 16, שלח אותו דודו ללמוד בישיבת "תומכי תמימים" בליובאוויטש. מה שלמעשה עיצב את המשפחה בתוך חסידות חב"ד. אחרי הישיבה התחתן אפרים פישל עם מרת רבקה לבית שיף וסבא, אריה ליב, נולד.

ילדותו

בגיל ינקות עברה המשפחה למינסק שברוסיה הלבנה. שם אביו, ר' אפרים פישל, עבד כשוחט יחידי בעיר, בחנות קטנטנה בשוק המרכזי.

כיצד עבד בגלוי כשוחט ועוד עם זקן שלם?

ברוסיה היה מחסור בנוצות שמהם עושים כריות ושמיכות. מכיוון שהוא ידע לשחוט הציע להנהלת המפעל שיש לו רעיון איך להשיג נוצות: הוא יפתח חנות לניקוי עופות בשוק המרכזי, וכל מי שיקנה עוף בשוק וירצה לשחוט אותו יבוא אליו, ולאחר שהוא ישחט את העוף, תמרוט אמו את הנוצות, וכך יוכלו להעביר לממשלה את הנוצות.

זו הייתה עבודה קשה מאוד, (ובפרט לאמו רבקה שהייתה מבית עשיר ומפנק), אך הם קיבלו הכול באהבה, מכיוון שכך הצליחו לשמור שבת, לפרנס את המשפחה, והעיקר – לזכות מאות ואלפי יהודים באכילת עופות כשרים.

בריחה מאימת הנאצים

בגיל 9 ברח הילד אריה לייב  יחד עם הוריו מאיימת הנאצים, שהתחילו להשתלט על ערים ברוסיה לכיוון דרומה של רוסיה.  הם נסעו ברכבות נוסעים צפופות בפליטים במשך כמה שבועות עד שהגיעו לסמרקנד, בעיר כבר היו קבוצה של חסידי חב"ד. במקום הזה השלטון הרוסי, הקומוניסטי, שלט בה ביד קצת פחות נוקשה.

הגרמנים לא הגיעו לסמרקנד. ולא הייתה סכנת מוות מהם. אבל היה רעב קשה משום שלכל התושבים היה מצב חרום של רעב. אנשים מתו ברחובות.

החיים בסמרקנד

בסמרקנד למד סבא אריה בישיבת "תומכי תמימים" במחתרת, מה שדרש להסתתר כדי שלא יתפסו אותו, כמי שאינו לומד בבית ספר ממלכתי על פי החוק. כשהיה בגיל 13 נולדה אחותו היחידה מוסיה רייזל (כיום זלצמן). בסמרקנד החיים החסידיים היו מלאים וגדושים באווירה חסידית מה שהחזיק את החסידים למרות הרעב הכבד שסבלו ממנו.

נסיון בריחה ומאסר

בשנת 1948, לאחר המלחמה, כשהיה בגיל 18 ניסתה משפחתו לברוח מרוסיה לפולין דרך עיר הגבול למברג. באמצעות תעודות מזויפות, כאילו הם אזרחים פולנים. רבים מחסידי חב"ד ברחו בדרך זו.

הוריו התארגנו ומכרו את כל רכושם הדל. סבא סיפר שהוא זוכר, איך לילה לפני ניסיון הבריחה אביו, אפרים פישל,  שרף בבכי את כל המכתבים שהיו לו מהרבי הריי"ץ  ומהראגצ'ובר מחשש שייתפס. אך למרבה האכזבה השלטונות גילו את ניסיון הבריחה (של הקבוצה הספציפית הזו) ותפסו אותו ואת אביו עם עוד מספר חסידים ושמו אותם בכלא.

אמו הצליחה לשחד את מי שצריך, וכך אביו שוחרר לאחר כ30 יום. ואילו סבא אריה שוחרר  אחרי 3 ימים בלבד. מכיוון שלפי המסמכים הרשמיים (המזויפים) שהיו לו הוא היה בן 16 ולא 18, ואסור היה להם לפגוע בו ולהתאכזר אליו, אלא "רק להבהיל". סבא תיאר את המעצר: "כל חיי אזכור את הצרחות הנוראות, ששמעתי מהחסידים שנעצרו יחד איתי, ועברו התעללות קשה בחדרים הצמודים לחדרי. חלקם לא חזרו משם".

לאחר ששוחררו נאלצו לשוב על עקבותיהם לסמרקנד ואחר כך למינסק. הם חזרו מחוסרי כל (גנבו להם בדרך אפילו את המזוודות) והשלטונות שמו עליהם עין.

לאביו לא היו אפילו נעליים (לאחר שחזרו) ונאלץ ללכת בערדליים (סוג של נעל דקה שלבשו בתוך המגף) וקשר אותם בחוט, גם בחורף. אביו אפרים פישל שינה את שמו אחרי ניסיון הבריחה לאברהם דמיכובסקי וכך היה נקרא גם לעליה לתורה!

בגיל 18 בעקבות המצב הכלכלי הקשה החליט ללמוד רוסית. אבל עד אז הוא לא ידע אפילו לקרוא ברוסית, כי  מעולם לא למד בבית ספר!  סבא אריה החליט ללמוד לימודים אקסטרניים. במשך שנתיים הוא למד את כל לימודי בית ספר תיכון. ובשנתיים נוספות הוא סיים לימודי מהנדס בפקולטה לעצים. באזור רוסיה הלבנה, מקום של יערות, המקצוע הזה מאוד דרוש. סבא קיבל עבודה כמהנדס ראשי במפעל ליצור רהיטים במשך כ – 13 שנה, ופרנס את המשפחה.

בהיותו בגיל 33 נפטר אביו, ר' אפרים פישל.

נישואיו

כשהיה בגיל 37 הוא נשא לאישה אותי, נחמה דמיכובסקי שתחי' (לבית יונוסוב) בסמרקנד (השדכן היה גיסי  – הלל זלצמן שהכיר את המשפחה). בסמרקנד נולד לנו בן וכשהיה בן שנה עלינו לארץ לכפר חב"ד. מיד כשהגענו לכפר, הוא נסע עם אמו לרבי בפעם הראשונה. הרבי עודד אותו לעבוד בחינוך עם ילדי עולים בבית ספר 'אור שמחה' בכפר חב"ד, ולא לעבוד במקצועו. כך אמנם עשה סבא. הוא התמסר לחינוך ילדי ישראל כ- 30 שנה בכפר חב"ד וברחובות. נולדו לנו ארבעה ילדים. בנינו השני נפטר בנערותו.

ואנו רווים מילדינו ומנכדינו נחת רב!

רגעים שעשו לסבי אריה לייב ז"ל ועושים לסבתי נחמה שתבלח"ט, נחת: לראות את הנכדים הולכים בדרכם. להיות בשמחות של הילדים והנכדים ולראות אותם באחווה.

חפץ יקר במיוחד לסבתא וסבא ז"ל:

לסבתי שתחי'- יש דולרים מהרבי ותמונות של הדורות הקודמים, גם לסבי ז"ל – היו דולרים מהרבי. סכיני שחיטה של אביו וכתב ההסמכה של אביו כשוחט.

הזוית האישית

מושקי קירשנבאום: תודה, לסבתא נחמה היקרה שסיפרה לי את כל הסיפורים בצורה מסודרת, ועכשיו אני יודעת את קורות חייו של סבא הרבה יותר ולפי הסדר.