מאגר סיפורי מורשת

שמי יפה יוסף, נולדתי בארץ ישראל בבית חולים העמק בעפולה בשנת 1956.

גדלתי במושב פרזון, שבחבל תענ"ך. אני זוכרת שבילדות לא היה לנו בית בנוי, גרנו בביתנים. שירותים היה מחוץ לביתן. לא היה כביש, לא היו מדרכות במושב.

הסוכנות נתנה להורי שלוש פרות כדי לגדל, ולהתקיים מהחלב ומהבשר של העגלים שגידלנו במשק. גידלנו גם תרנגולות וברווזות, שהיו מטילות. בגינה גידלנו גם ירקות.

חיינו בשכנות נפלאה עם השכנים. היינו מחליפים כל מה שגידלנו במשק. הייתה שמחת חיים ואהבה גדולה בן השכנים, גדלנו כמשפחה אחת לכל דבר, גם לטוב וגם לרע.

למדתי בבית ספר חב'ד, בחבל תענ"ך עד כיתה ח. היה מבחן הסקר אותו עברתי. לא המשכתי ללמוד מכיון ששני אחיי התגייסו לצבא ואני נשארתי לעזור לאבא במשק. בגיל 16 הוצאתי רישיון נהיגה לטרקטור מכיון שאבא לא ידע לקרוא ולכתוב, ולכן נשארתי לעזור בפרנסה.  היינו חולבים את הפרות ביד. קוצרים לפרות מזון עם מגל וחרמש ומובילים עם סוסה ועגלה. עבודה קשה מאוד. בשל הצורך לעזור לאבי במשק גם לא התגייסתי לצבא.

בשעות הערב, בזמן הפנוי הייתי רוקמת, סורגת. בשעות הערב המאוחרות הייתי הולכת להרקדה.

למדתי במשך הזמן, כמה קורסים – כתבנים, נקבנית, מזכירה כללית.

ב-1979 התחתנתי ועזבתי את המושב ועברתי לגור בשדרות. בשנים הראשונות היה לי קשה מאוד להתאקלם בעיירת הפיתוח, מבחינה מנטלית.

נולדו לי חמישה ילדים ברוך ה'.

עבדתי 28 שנים במפעל תפוגן, כעובדת מעבדה, בפיתוח מוצרים.

הזוית האישית

אריקה – היה לי נורא כיף לשמוע את הסיפור והיה לי מאוד מרתק ולעבוד ולשמוע. וכל העבודה שווה את הימים האלה ושמחתי.

יפה – לאחר הפגישות והטיול לבית התפוצות עם אריקה המקסימה, נוצר קשר מרגש ומקסים והרגשתי מחוייבת כמו סבתא אמיתית! תודה שנתתם לי זכות להיות חלק מן התכנית. נהנתי מן התכנים.