מאגר סיפורי מורשת

שמי עדנה תומר והשתתפתי בתכנית הקשר הרב דורי בבית הספר מבוא גליל באיילת השחר. נולדתי וגדלתי בשאר ישוב למדנו במושב עד כיתה ג'. בכיתה ד' עברנו ללמוד בקריית שמונה בבית ספר "מגינים", אני זוכרת שהיו לנו הסעות מאורגנות לבית הספר.

בכיתה ה' קיבלו ההורים שלי שני כרטיסי טיסה לארצות הברית מהאחיות של אבא שלי, שהיו היחידות ששרדו את השואה, האחרונות ששרדו מכל המשפחה שהייתה לאבי. ההורים החליטו לא לממש את הכרטיסים ולהשתמש בהם כדי לקנות חנות מכולת בקריית שמונה. הבעיה היחידה הייתה, שלהורים לא הייתה מכונית ושירות האוטובוסים היה מאוד דליל – האוטובוס האחרון מקריית שמונה לשאר ישוב יצא בשעה 17:20 – וזה היה מוקדם מדי ולא איפשר להם לחזור הביתה לישון בבית. לכן הם שכרו חדר אצל אדם מבוגר שגר קרוב למכולת ואנחנו, אחי המבוגר ממני בשנתיים וחצי ואני, נשארנו לגור לבד בבית במשך השבוע וההורים היו חוזרים הביתה רק בסוף השבוע. פעם או פעמיים בשבוע אמי הייתה מגיעה להכין לנו אוכל ולבדוק שהכל בסדר. מדי פעם נשארתי בקריית – שמונה כדי לישון עם ההורים, ושם הכרתי חברים חדשים. אחת מהם הפכה להיות החברה הכי טובה שלי מאז ועד היום. אבל את רוב ימות השבוע ביליתי יחד עם אחי לבד בבית במושב. כשהייתי מגיעה להורים מאוד אהבתי לעזור להורים בחנות. כמובן שנטלתי חלק במטלות הבית, ולא פעם ניסיתי את כישרון הבישול שלי שלא הצליח להידמות למטבח של אימא שלי.

אחת החוויות הזכורות לי מהתקופה הזאת: במושב היה מועדון והיינו נפגשים שם לעיתים קרובות, בעיקר לשיר ולרקוד ריקודי עם, לעיתים קרובות היו מארגנים לנו משחקי לילה שזכורים לי עד היום כחוויה מדהימה. הילדים חולקו לשתי קבוצות, הבוגרים והצעירים, אני הייתי בצעירים ואחי היה בבוגרים. ערב יום שישי אחד כשההורים נשארו בקריית שמונה, אחי הביא חבר ובערב הם הלכו למועדון לערב ריקודים סלוניים לבוגרים בלבד, ואני והחברה שלי עקבנו אחריהם והצצנו למועדון. בבוקר אחי מאוד כעס עלי, הייתי בטוחה שהחברה שלי הלשינה עלי, אבל אז אחי אמר לי שכשהוא חזר שאל אותי מה עשיתי ואני אמרתי לו את האמת מתוך שינה..

בסך הכל היה לנו מאוד נחמד ואין ספק שזה תרם לעצמאות שלנו ולביטחון. בסוף אותה שנה קנו ההורים דירה בקריית שמונה ועברנו לגור שם .

הזוית האישית

עדנה: היה ממש כיף להיפגש עם הנכדים והללי (שאימצנו באהבה), לחשוף מעט מהעבר והחוויות ולהראות איזה שינוי ענק נעשה במשך השנים.