מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי נולדה בשנת 1948 כמה שנים לאחר סיום מלחמת העולם. הילדות באוקראינה הייתה די נורמלית, והילדים היו הולכים לבית ספר. בבית הספר היו כל מיני חוגים כמו החלקה על הקרח, תפירה, בנייה, אקרובטיקה ועוד… כשהיו חוזרים מבית הספר היו עושים שיעורי בית ואחרי זה היו עוזרים במטלות בבית.

בזמן הפנוי אחה"צ כל הילדים היו יוצאים לשחק בשכונה. בחורף היה מאוד קר והאגמים היו הופכים לקרח וכולם החליקו על הקרח בדרך לבית הספר. בחג המולד היה במרכז השכונה עץ אשוח גבוה וכל הילדים היו מגיעים לקשט אותו.

הבית באוקראינה היה מספיק בשביל ההורים שלה ואחיה. כסבתא שלי הייתה בת 19 היא התחתנה עם סבא שלי, ושנתיים אחר כך אמא שלי נולדה. כמה שנים אחר כך דודות שלי נולדו, וכל המשפחה נשארה עדיין באוקראינה.

 העלייה לישראל 1990

בשנת 1990 כולם החליטו לעבור לישראל. המעבר לישראל היה די קשה, הם לא ידעו את השפה והיה קשה למצוא עבודה. סבתא רבתא שלי, סבא רבא שלי, סבא שלי, סבתא שלי והדודה שלי (שהייתה בת 10) עברו לתל אביב. אמא שלי גרה שנתיים בתל אביב ואחרי זה התחתנה ועברה למגדל העמק.

סבתא רבתא שלי הסתתרה בשואה באמסטרדם וסבא רבא שלי היה חייל בצבא הרוסי. כשכולם עברו לתל אביב סבתא רבתא שלי וסבא רבא שלי לא הלכו ללמוד עברית והכינו אוכל בבית בתל אביב. סבא רבא שלי נפטר לפני 15 שנים, וסבתא רבתא שלי לפני שנתיים.

רק לאחר שסבתא שלי עלתה לישראל היא למדה עברית ובו זמנית עבדה כקופאית בסופר. אחרי שהיא סיימה ללמוד היא התפטרה מהעבודה והייתה חדרנית בבית מלון. אחרי כמה שנים היא הפכה להיות מטפלת ועד היום היא עדיין מטפלת. לאחר מכן אמא שלי ילדה את אח שלי ואותי, ואחרי זה דודה שלי התחתנה והולידה את בני דודים שלי. לפני שנה דודה שלי עברה לגור באותו בניין שבו סבתא וסבא שלי גרים, וככה סבתא וסבא שלי יכולים לשמור על בני הדודים שלי. עכשיו סבתא שלי בעיקר מבשלת ומטפלת בבני דודים שלי!

הזוית האישית

אילנית: החוויה שלי מהתהליך היית מרתקת ונחמדה. היה מאוד כיף לשמוע על העבר של סבתא שלי. הייתי רוצה להגיד לסבתא שלי שתמשיך להיות כמו שהיא! סבתא שלי רוצה שאצליח בלימודים שאמשיך להיות ילדה חרוצה וטובה.