מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

המעבר לחרות

נועם וסבתא
ניר אבא של נועם והאחים יובל וגיא, 1991
מעבר המשפחה מהעיר לכפר

שמי נועם, אני מתעד את חיי סבתי, עפרה גורן. סבתא עפרה נולדה וגדלה ברמת גן, סבא עברי נולד וגדל בפתח תקוה. סבא וסבתא נפגשו בצבא והתחתנו אחרי שלוש שנים. אחרי הנישואים הם גרו בפתח תקווה. סבא עברי עבד בחברת 'תנובה' וסבתא עפרה עבדה ב'חיל"ן' (חברה ישראלית לעיבוד נתונים) לשניהם מקום העבודה היה בתל אביב. בפתח תקווה נולד ניר (אבא שלי, נועם) וגם האחים של ניר: יובל וגיא.

משפחת גורן גרה בדירה בבניין רב קומות עם מרפסת גדולה על הגג. על הגג נהגו לארח, הילדים נהנו לשחק לבנות סוכה וכמובן חגגו ימי הולדת לכל הכיתה.

הבית בו גרנו: הדירה בקומה העליונה מצד ימין, ניתן לראות את הגדר של הגג

תמונה 1

החיים בעיר היו נוחים מאוד. בית הספר במרחק הליכה. אוטובוס עבר ברחוב, איתו אפשר היה לנסוע לאן שרצו וגם סבא וסבתא לוטי וצבי, ההורים של סבא עברי, גרו לא רחוק והיו מבקרים הרבה. בטלוויזיה אפשר היה לראות תכניות בכבלים וגם החוגים היו במרחק הליכה קצרה מהבית. בפתח תקווה פועלת תנועת הנוער של הצופים. ניר, אבא של נועם, הלך לצופים. הפעולות היו בגן 'יד לבנים' ממש מעבר לכביש.

מלחמת המפרץ הראשונה

בחורף של שנת 1990-1991 פרצה מלחמת המפרץ. מלחמה בין ארצות הברית של אמריקה ועוד מספר ארצות מול עיראק שפלשה לכווית.  עיראק וכווית הן שתי מדינות לחוף המפרץ הפרסי קרוב לאירן. שתי המדינות יצואניות גדולות של נפט. בעיראק שלט סדאם חוסיין שניסה להשתלט על הנפט הכוויתי. לאחר שהוטלו על עיראק הגבלות מהאו"ם ונסיון להכריח אותם לסגת מכווית לא עלה יפה, החלה המלחמה.

סדאם חוסיין ידע שישראל היא חברה של ארצות הברית ואם הוא יפגע בנו זה יכאיב לאמריקאים. כאשר האמריקאים נכנסו לכווית, סדאם חוסיין החל שולח טילים ארוכי טווח לעבר ישראל ובמיוחד לכיוון תל אביב. חלק מהטילים נפלו בדרך על פתח תקוה ממש קרוב למקום שבו גרנו. היה חשש שהטילים שעיראק יורה עלינו מכילים חומרים כימיים. לכן חילקו לכל המדינה מסכות אב"כ. הילדים קיבלו מסכות שונות עם עזרה לנשימה. לתינוקות היו קופסאות מניילון בהן היו מניחים את התינוקות. הילדים הקטנים קיבלו מסכה עם מפוח, היותר גדולים קיבלו ברדס פסיבי ללא מפוח.

ברדס פסיבי

תמונה 2

סבתא מספרת: "המסכות היו מסורבלות וההורים היו צריכים לעזור לילדים לחבוש את המסכות למתוח את הרצועות היטב ולבדוק שהילדים נושמים טוב. הטילים נורו בדרך כלל בלילה, האזעקות היו מחרישות אוזניים וכל המשפחה ישנה בחדר אחד, חדר הילדים.

בניית הממ"דים רק החלה אז ובדירה לא היה ממ"ד. האמריקאים שלחו לישראל עזרה. הם שלחו טילי פטריוט כדי לנסות ולהשמיד את הטילים של עיראק עוד באויר. זו הייתה ההגנה בישראל לפני כיפת ברזל. יחידת טילי הפטריוט הוקמה בכפר סירקין (חלק מפתח תקווה) ואנחנו שמענו חזק מאוד את כל הפיצוצים. לא ידענו להבדיל בין טילי הפטריוט שירו כדי להגן עלינו לבין הטילים שנורו עלינו מעיראק.

המלחמה ארכה יותר מחודש. בהתחלה כולם היו מסוגרים בבתים ובתי הספר לא פעלו. בהמשך בתי הספר פעלו עם תגבור של הורים למקרה של אזעקה במהלך היום. בסוף שבוע אחד נסענו להתארח אצל בן דוד של סבא עברי: חנוך רגב. חנוך גר באבן יהודה (אבן יהודה קרובה מאוד גאוגרפית לחרות). באבן יהודה היה שקט, לא שמעו אזעקות והחיים יותר שקטים. אבן יהודה קצת יותר רחוקה מתל אביב והטילים לא הגיעו לשם. במוצאי שבת, כשחזרנו לפתח תקווה, חזרו גם הטילים והאזעקות. ככה הבנו שכדאי לעבור מאזור א' לאזור ה'. ישראל הייתה מחולקת לאיזורים לפי סיכוי הפגיעה של הטילים. האזעקות היו מחולקות לפי האזורים האלה. תל אביב וגם פתח תקווה היו באיזור א'.

מפת החלוקה לאזורים בתקופת מלחמת המפרץ

תמונה 3

המלחמה הסתיימה בפורים, ביום שבו הילדים הלכו לבית הספר עם תחפושות והשמחה היתה רבה.

המעבר לחרות

לאחר שהמלחמה נגמרה חזרנו לחיים רגילים. אבל התחלנו לחפש לאן נוכל לעבור. ניר וגם יובל לא רצו לעזוב את העיר פתח תקוה. גיא היה קטן, רק בן שנתיים. חיפשנו בכל מיני ישובים כולל חרות ולא מצאנו בית שאהבנו. בקיץ, באוגוסט, נסענו לחופשה בקיבוץ יחיעם, שם ניר ויובל גילו שאפשר ללכת לטייל ברחבי הקיבוץ ללא השגחה, אפשר ללכת לבד גם למגרש הכדורסל וכו'. יום אחד התקשר אבינועם, שעבד בתנובה וגם תושב חרות, וסיפר לסבא עברי שיש בית טוב להשכרה במושב חרות. נְסענו מיד לראות והתאהבנו בבית. ההכנות היו רבות ההתרגשות בעיצומה ביום הראשון, בו התלמידים הוזמנו לחטיבת הביניים ב'רופין'. ניר כבר היה תלמיד מן המניין. יובל נכנס לכיתה ד' בבית הספר 'שלנו' בתל מונד וגיא הלך לגנון בחרות.

במושב

כשהגענו לחרות הילדים השתלבו מאוד יפה בחברת הילדים של המושב. בחרות לכל שכבת גיל יש קבוצה ב'תנועת המושבים'. כל הילדים הולכים יחד לפעולות למחנות ולמשימות. בחרות יש פעילות תרבותית ענפה. בכל חג יש התכנסות וחגיגה. בכל האירועים יש השתתפות פעילה של ההורים והכל בהתנדבות ובשמחה רבה. החוסר ב'עירוניות' אף פעם לא הפריע לנו. סבתא עפרה וגם סבא עברי המשיכו לנסוע כל יום לעבודה בתל אביב וכן היו מסיעים את הילדים לכל החוגים בסביבה וגם לחנויות ו/או הצגות. במושב יש הרבה שטחים פתוחים שבהם אנחנו נהנים לטייל ולהנות. רואים זאת במיוחד עכשיו בזמן הקורונה – כשצריך להתרחק מאנשים אבל אפשר לברוח למרחבים."

הזוית האישית

נועם: למדתי על העיר פתח תקוה וגם נסעתי עם סבא וסבתא לבקר ולצלם את הבית שבו גרו. היה לי ממש כיף לעבוד עם סבתא ולמדתי הרבה דברים חדשים.

סבתא עפרה: שמחתי שנועם, הנכד הבכור שלנו, התעניין בסיפור ולמד על העבר של המשפחה.

מילון

אב"כ
נשק להשמדה המונית או נשק בלתי קונבנציונלי (וגם נשק אטומי ביולוגי כימי, ובראשי תיבות: אב"ך, ונהוג גם אב"כ) כולל שלושה סוגים של כלי נשק, המיועדים לגרום להשמדה בקנה מידה המוני: נשק אטומי, נשק ביולוגי, נשק כימי. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”היה חשש שהטילים שעיראק יורה עלינו מכילים חומרים כימיים. לכן חילקו לכל המדינה מסכות אב"כ“

הקשר הרב דורי