מאגר סיפורי מורשת

המסע של פני, סבתא זמירה, מליטא לחרות ג' שבפלשתינה

הרקע לסיפור

יצחק אביה של סבתא זמירה, שמו יצחק גוזנר. יצחק נולד בשנת 1915 למשפחה ציונית, של סוחרי פרוות, שמנתה 3 בנות ו 2 בנים. כל הילדים דיברו עברית והשתייכו לתנועות ציוניות. יצחק היה השוער בקבוצת כדורגל שהשתייכה למועדון הספורט הציוני " מכבי הצעיר".

 

יצחק עולה לפלשתינה בהגיע יצחק לגיל 18 הוא ושלושה מחבריו במועדון, למרות התנגדות המשפחות, הם הצטרפו לאוניה 'וולוס' שנשלחה באופן לא חוקי לפלשתינה. עם הגיעם למים הטריטוריאליים הם נתפסו על ידי הבריטים והוחזרו לאירופה בהבטחה שיוענקו להם בעתיד סרטיפיקטים (אישורי עלייה). יצחק מגיע לפלשתינה כשיש בידו אישור עלייה, באמצעותו הוא מצליח לאפשר לאישה ושני ילדיה לעלות ארצה ולהתאחד עם אבי המשפחה.

 

חיה-הֵלָה אמה של סבתא פני (זמירה) נולדה ב- 1916, משפחה ציונית של סוחרים שהשתייכה לזרם 'המתנגדים'. כולם במשפחה דברו עברית. הרבו לתרום לקרן הקיימת לישראל. אבי המשפחה אף נסע לפלשתינה לפתיחת האוניברסיטה העברית. חיה הגיעה לנהלל בשנת 1935. כשחיה הייתה בת תשע עשרה, הסכימה משפחתה לאפשר לה לנסוע לפלשתינה להמשך לימודים, ב"פקולטה לחקלאות בנהלל". חיה לא הסתגלה לעבודה הפיזית הקשה, למשמעת הנוקשה ועזבה לחיפה.

 

חיה ויצחק הכירו בחיפה, התאהבו ולאחר כמה חודשים החליטו להינשא. הוריה של חיה שקבלו את ההודעה על עזיבתה את נהלל. הם דרשו ממנה לחזור לליטא. היא ויצחק החליטו שלא להמרות את פי ההורים. כך בשנת , 1936 חיה חזרה לליטא וסיפרה להוריה על נישואיה העתידיים.

 

חיה נתקלת בהתנגדות קשה לרעיון נישואיה לגבר שמוצאו מרומניה ולתוכנית לחיות עימו בפלשתינה. לבסוף בשנת 1936, יצחק הגיע לליטא והם נישאו. בשנת 1938 נולדה פני, נכדה יחידה למשפחה.

 

בשנת 1940 ליטא נכבשת על ידי רוסיה. השלטונות הרוסיים החרימו את רכוש המשפחה ואיימו עליהם בהגליה לסיביר. אביה של חיה התאבד ובכך למנוע את ההגלייה לסיביר. טרם מותו , האב הצליח לרכוש עבור חיה נחלה בחרות ג' (הדר-עם) "להציל את התינוקת". חורף ,1940 פני והוריה הצליחו להצטרף לשיירה של הקונסוליה הבריטית שיוצאת את ליטא טרם הכיבוש הגרמני. זאת, הודות לדרכון הפלשתינאי של אביה

 

המסע של פני סבתא זמירה לפלשתינה 1940-1מוסקבה, השיירה שוהה מספר ימים במוסקבה, עד אשר השלטונות הרוסיים מאפשרים את המשך המסע לאודסה. אודסה השיירה מתעכבת  באודסה עד אשר התורכים מעניקים אשרת המעבר לפלשתינה. איסטנבול לאחר שיט בים השחור השיירה הגיעה לאיסטנבול. מרבית חברי השירה המשיכו בדרכם ללונדון. 

 

פני והוריה נשארו בעיר, בהמתנה לאישור ממשרד המושבות הבריטי להמשך דרכם לפלשתינה. השגרירות הבריטית לקחה את המשפחה תחת חסותה ודאגה לכל מחסורם. כעבור שלושה חודשים הגיע האישור הנכסף. השגרירות שכרה עבורם מונית אשר הסיעה אותם דרך סוריה ולבנון .

 

במאי 1941 הם נכנסו לפלשתינה בתחנת הגבול שבמקורה הוא ראש הנקרה כיום.

 

סתיו 1941, חברת יכין אישרה את בעלותה של חיה על הנחלה פני והוריה הצטרפו לששת המשפחות הראשונות במושב. פני נשלחה לגן בכפר חיים. בהיותה דוברת אידיש וליטאית היא התקשתה לתקשר עם הילדים והתלוננה שמכים אותה. הגננת (הדוברת ליטאית), איימה שאם פני לא תחזיר מכות, היא הגננת תוסיף את מכותיה. פני הבינה את המסר. תוך זמן קצר הפכה ל"מנהיגת הכנופיה". בגן ברוריה תושבי הדר עם התגייסו להעניק לפני שם עברי. פני היא בעצם "פייגלה" (ציפור ביידיש), לכן התמקדו בשמות ציפורים, כמו "פשושה" או "בולבולה". זכתה הצעתה של הגננת ברוריה, וכך פני הפכה ל"זמירה".

 

בשנה לאחר מכן לא היה זכר לאותה פני שהגיעה מליטא. זמירה הייתה מסוגלת למלא בהצלחה את התפקיד הראשי של סבתא יוכבד בהצגה  "הדחליל" של לוין קיפניס.

 

תם המסע.

עברו שש עשרה שנים 1957, זמירה עם הוריה ואחיה נתי הקרוי על שם סבה אבי אמה, ליד ביתם בהדר-עם, חירות ג', זמירה סמלת סעד בחיל הים.

 

משוב של סבתא זמירה (חניכה): "הייתה זו חוויה מאוד מיוחדת לעבוד עם דניאל על פרויקט מורכב ומתמשך. מה עוד שהייתי צריכה לוותר על ה"סמכות של מבוגר אחראי". יש לציין שגם בני משפחה אחרים נשאבו לתוך העשייה, בעיקר בחיפוש אחר תמונות ואינפורמציה. בזכות אותו פרויקט הצלחנו לגלות ולהאיר פרטים וספורים מההיסטוריה המשפחתית ולחלוק אותם עם בני משפחה החיים כיום. אלמלא הפרויקט, חלקים אלה בהיסטוריה המשפחתית, היו הולכים לאיבוד". 

 

תודה מיוחדת לאפרת ומיכל על עידודן ועל הסיוע בחלק הטכני. הייתי שמחה אילו היה להן יותר זמן להנחיה. תודה גם לבית החינוך על היוזמה וההשקעה בפרויקט.            

 

דניאל ניר (חונך): מאוד נהנתי לעבוד עם סבתא על העבודה למרות חילוקי הדעות שהיו בינינו. למדתי מסבתא המון על שיטת העבודה שלי, על הזיכרונות שלה איך הייתה האנטישמיות פעם?

 

פלשתינה: "ארץ ישראל היא חבל ארץ הנמצא בדרום-מערב יבשת אסיה, בחלק של המזרח התיכון המכונה לבנט. על חלקה של ארץ ישראל שולטת כיום מדינת ישראל. בארץ ישראל התחולל חלק ניכר מן ההיסטוריה היהודית, ולכן רוב היהודים רואים בה מרכז לאומי יהודי. כמו כן, מוסלמים ונוצרים רבים רואים בארץ ישראל מרכז דתי בעל חשיבות היסטורית ולאומית עצומה. עמים שונים שכנו במהלך ההיסטוריה בארץ ישראל, וכיום חיים בה בעיקר יהודים וערבים".

 

קרן הקיימת לישראל: "חברה קרן קיימת לישראל היא חברה לתועלת הציבור, נוסדה כארגון ציוני ב־1901 כאמצעי לאיסוף כספים מיהודים לשם קניית קרקעות בארץ ישראל והכשרתן להתיישבות יהודית. ויקיפדיה מייסד: בנימין זאב הרצל נוסד: 1901".

 

סרטיפיקט – אשרת מעבר: " תעודת מעבר היא מסמך ממשלתי המאפשר כניסה למדינה:  לתושב שאינו אזרח המדינה  לתושב ארעי שאין בידו דרכון זר  לאזרח המדינה, כתחליף לדרכון במקרים מיוחדים".

 

הדר-עם, חירות ג': "הֲדַר עָם הוא מושב בעמק חפר ליד העיר נתניה השייך למועצה אזורית עמק חפר. מהבחינה הארגונית המושב משתייך לתנועת האיחוד החקלאי. היישוב נוסד ב-1934 על ידי עולים מליטא וצפון אמריקה והרחבת היישוב נעשתה על ידי עולים מהולנד. היישוב נקרא על שם ההדרים, עקב הפרדסים המקיפים את היישוב. עד 1943 נקרא חרות ג'".

תשע"ו