המסע של סבתא חנה מתוניסיה לצרפת ולישראל.
חנה פרסי מספרת את סיפור העלייה מתוניסיה דרך צרפת לישראל
סיפור העליה
סבתא מספרת לנכדות אגם ואדר
"אני
נולדתי
בשנת 1943 בתוניס. הספקתי
ללמוד שנה אחת הייתי בבית ספר ואמרו לנו שאנו צריכים לעלות לפלשתינה. נסענו
באוטו לנמל ושם חיכתה לנו אניית טרנטה ושטנו בה שמונה ימים באנייה
הנסיעה הייתה לא טובה לא הרגשנו טוב כולם היו עם בחילות ואחר שמונה ימים הגענו לצרפת
וגרנו בקרוונים לא
הרגשתי טוב קיבלתי את מחלת האבעבועות רוח. אושפזתי בבית החולים במשך חודש ימים. חודש אחרי האישפוז היגיע מועד העליה לארץ. הפלגנו לארץ ישראל עם אניית רעועה, טרנטה וההפלגה הייתה קשה.
הגענו לחיפה ומשם העבירו אותנו למעברת פרדס חנה. המעברה, זה מקום עם הרבה אוהלים. במעברה בפרדס חנה ישנו באוהלים. לא היה לנו מים, חשמל ,לא היו לנו רהיטים וסבלנו נורא קשה. השירותים היו בחוץ בתוך חור הרצפה.
אחר כך אנשי הסוכנות הגיע והודיעו לנו שאנחנו עוברים לגור ברמלה, הם אמרו שאנו צריכים לעבור לעיר רמלה. ברמלה, היו בתים ערבים. אמרו לנו שכל אחד יבחר לו בית. כך הגענו לרמלה, שם עברנו מרחוב לרחוב ומצאנו בית. אמרו לנו אתם יכולים לגור פה.
בחצר גדלנו תרנגולות, כלב וגם היה חמור. גידלנו הכול בחצר בגינתנו. אבא שלי הביא זרעים וזרענו ירקות ונהנו מאוד ותמיד היה לנו חם בלב . היה וד קושי, לא היו מקומות עבודה. אבא שלי הלך יום יום לחפש עבודה. בסוף הוא מצא עבודה וגם אנו התחלנו לעזור לו. לאט לאט שופרו התנאים, הוכנס חשמל לבית, מערכת מיםועוד. כשגדלנו יכולנו לעזור לאבא יותר. ברמלה, הכרתי את בעלי. עמו התחתנתי ברמלה ושם בניתי את
משפחתי.
החגים של סבתא
את כל החגים חגגנו אצל חמתי יחד עם הילדים שלי ומשפחתי. כשגדלו ילדי הם התחתנו ועשו את החגים אצלי בבית. הייתי עושה קניות לבד, מבשלת לכולם והיינו שמחים ונהנו נורא. גם עכשיו בשבתות, הילדים שלי והנכדים שלי באים אלי לארוחות שבת. אנחנו חוגגים ימי הולדת אצלי ולפעמים אנחנו חוגגים אצלי גם את החגים. לפעמים אני הולכת להתארח אצל הילדים שלי ועושה אצלם את החגים. תמיד עושים שמח ובכל בית שאנו אצלו מברכים על כל המאכלים ואוכלים כולם ביחד.
הגשמת חלומה של סבתא
החוויה הכי חשובה שלי הייתה לבנות משפחה, לגדל ילדים
וגם להיות תמיד עם המשפחה שלי הייתי שמחה שהנכדים שלי נולדו ויש לי כבר שני נינים.גדלתי בבית עם משפחה גדולה, עשרה אחים, משפחה גדולה והיה לנו קשה. לא יכולנו להשיג ולקבל את כל מה
שרצינו, היה קיום בסיסי, אפילו המשחקים שלנו היו מועטים.
הזיכרונות של סבתא:
הזיכרונות שסבתא שלי " היה לנו קשה מאוד להשיג אוכל ואז נתנו לנו קופונים פעם בחודש והיינו עומדים בטור לקבל את המנה. מנת אוכל של כל ילד וילד והיינו שומרים את האוכל לכל החודש כי היה קשה להשיג לא היה כסף. לא היו מקומות עבודה, לא הייתה פרנסה.
"הלכתי לבית ספר למדתי עד כיתה ו' ואז ייצאנו לעבודה כדי לעזור בבית שלא היה מספיק אוכל לכולם.בגילך 19 הכרתי את סבא שלי והתחתנתי הייתי בת 20. נולדו לי ילדים חמישה ילדים ארבע בנות ובן אחד. חיינו בסדר גמור שמחים עליזים. גרתי ברמלה עם משפחתי, אחר כך עברו לגור בראשון, בשיכון הרוסים חיינו שם חמש עשרה שנים ואז עברנו לנעורים.
משוב הנכדות על התכנית
החוויות שלי הם: שמענו את הסיפורים שסבתא שלי חוותה עם
משפחתה, זה היה כיף. עכשיו אני יודעת יותר על חייה של סבתי ומבינה איך הרגישה כשהייתה
קטנה. שמע ואת הדברים שחוותה פעם.*החוויות שלי הם: שמענו את הסיפורים שסבתא שלי חוותה עם
משפחתה. זה היה כיף, עכשיו אני יודעת יותר על סבתי ומבינה איך היא הרגישה כשהייתה
קטנה. למדתי על הדברים שהיא חוותה פעם.
סבתא והנכדות אגם ואדר
מה למדנו אחת על השנייה?
אנחנו למדנו על סבתא על ילדותה ועל חייה משפחתה והקשיים
שעברה שהייתה קטנה."אני למדתי
הרבה דברים טובים…"
מילון
מעברהזה מקום עם הרבה אוהלים בפרדס חנה ואחר כך הסוכנות הגיע והודיעו לנו שאנחנו עוברים לגור ברמלה שם היו בתים ערבים ואמרו לנו כל אחד שיבחר בית ושם עברנו מרחוב לרחוב ומצאנו בית ואמרו לנו אתם יכולים לגור פה.
ציטוטים
”"החלום שהיה הכי חשוב לי היה לבנות משפחה"“