מאגר סיפורי מורשת

שמי מירה, נולדתי במצריים בשנת 1952 בעיר אלכסנדריה, להוריי המקסימים ניסים וסטלה ווהבה ז"ל. אני הרביעית מבין אחיי ואחיותיי: אסתר, שולה, ג'נט, אני ואשר אחי. הייתי ילדה מפונקת מאוד. באותן השנים היה פחד גדול מאוד במצרים, היו נוהגים לחטוף ילדים יהודים. הוריי פחדו מאוד, לכן שמרו עליי מכל משמר. היה לנו בית גדול וענק עם משרתים ומשרתות, ממש כמו בסיפורים ובאגדות. היו לנו גם שומרים ששמרו לנו על הבית. אבא עבד בחנות מאוד גדולה. יש לי זיכרון ילדות חזק מאוד. הייתי הולכת לחנות בה אבא עבד ונוגעת בכל הדברים. אני לא זוכרת הרבה מהחיים באלכסנדריה כי הייתי קטנה מאוד.

עלינו לארץ בשנת 1957 כשהייתי בת ארבע וחצי. הפלגנו באנייה לליבורנו שבאיטליה, שם חיכינו חצי שנה לעלות לארץ. הגענו לקיבוץ ניר דוד והתגוררנו בצריף קטן. למרות התנאים הקשים והחום הכבד אהבנו את הקיבוץ, שם התחלתי ללמוד עברית ולאחר מכן עברנו לטבריה. התחנכתי בטבריה, בגן ובבית הספר, הייתי תלמידה שקדנית וטובה. בגיל 14 וחצי הכרתי את בעלי יוסי מונסטרסקי ז"ל, כשהייתי בת שמונה עשרה התחתנו. לאחר שנה ילדתי את בתי הבכורה שמחל'ה ואחריה נולדו לנו עוד שבעה ילדים מקסימים: סיגל, לאה, אלינור, שלמה, ניסים, יהודה ואחרונה חביבה אביה. חיינו באושר ובשפע, לא חסר לנו דבר. בשנת 1987 פקד אותי אסון, אהבת נעורי, בעלי היקר, יוסי נפטר מדום לב.

בעלי האהוב יוסי ז"ל

נשארתי לבדי עם שמונה ילדים. למרות הצער על לכתו של בעלי, הייתי אופטימית, גידלתי את ילדיי למופת, עם המון שמחה בלב ובבית. לימדתי אותם לא להתחצף, לא להרביץ ולכבד את האנשים ואת הסביבה. "הבית הוא הבסיס לערכים ולחינוך".

אני וילדיי

עם ילדיי

זכיתי לחתן שישה מילדיי: את חמשת בנותיי ואת שלמה בני שהתחתן עם אשרת כלתי היחידה והאהובה. נולדו לי שבע עשרה נכדים ונכדות מקסימים שממלאים אותי באושר רב ובגאווה גדולה.

סיפורי הסתיים, שלכם מירה מונסטרסקי.

הזוית האישית

מירה: תכנית הקשר הרב דורי לקחה אותי למסע קסום, הרחיבה את ליבי, נהניתי מכל רגע.

אדר: הקשר שלי עם סבתא חזק מאוד, ולמרות זאת למדתי על סבתא דברים שלא ידעתי קודם.