מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

המסע של לואיזה מטורקיה לארץ ישראל

לואיזה המספרת
הודיה, הילה וטופז המתעדות
בוקר אחד, אבי אמר לאימי בהתפעלות, רגינה תראי בעיתון,כתוב שיש ארץ ליהודים, ישראל

שמי לואיזה אשכנזי, נקראתי על שם סבתי לואיזה. אני בת 92. נולדתי בשנת 1924 באיסטנבול שבטורקיה. כבת יחידה להוריי יהודה ורג'ינה נבון. 

 
העיר איסטנבול, בה נולדתי ובה גם עברו עלי שנות ילדותי, זכורה לי,  כעיר יפה שנעים לגור בה, במרחק של כחמש דקות הליכה מהשכונה שלנו היה פרוש ים יפיפה , אהבנו  אני וחברותיי  ללכת לעיתים קרובות לים ולהנות מהמראה המרהיב של גלי הים המתנפצים  על החוף. הייתה זו עבורי ועבור חברותיי חווית ילדות משמעותית ונעימה. .
 
גרנו בשכנות יהודים ומוסלמים. היחסים בינינו היו טובים  ויידידותיים, חיינו יחד ובשלום, כיבדנו זה את זה , ועזרנו זה לזה ללא כל חשש..רוב היהודים שגרו בשכנות איתנו  הקפידו  ללכת לבית הכנסת הסמוך לשכונתנו לתפילה, כל יום ובמיוחד בליל שבת וביום השבת. אהבתי לעזור להוריי לבשל ולהכין יחד איתם את התבשילים המיוחדים . היו לנו הרבה מאכלים משפחתיים טעימים. למשל:פסוליה, פראסה ושעועית ירוקה.
 
למדתי בבית ספר מעורב עם ילדים גויים ויהודים, הייתה בנינו אחוות לימוד  ועזרה הדדית,את לימודיי סיימתי בכיתה י .
 
זכרון ילדות מיוחדבזיכרוני חרוטה חוויה מיוחדת שרציתי לספר לכן,אירוע שקרה בהיותי כבת תשע.
 
באחד הימים מוקדם בבוקר,נשמעו דפיקות  בדלת ביתנו ,אימי ביקשה ממני לגשת ולפתוח את הדלת,פתחתי את הדלת ומולי ראיתי אישה שנראתה כמוסלמית עם בצ"טה.(כיסוי שחור שעוטף את הפנים לגמרי מלבד העיינים) היא פתחה מעט  את הבצ"טה ,וכשהיא ראתה שאני ילדה קטנה היא אמרה לי בספרדית  "תקראי לאימך ואמרי לה שאני רוצה לראותה ".
 
אני הרהרתי לעצמי מדוע המוסלמית רוצה לראות את אימי? רצתי מהר לאימי ואמרתי לה: :"אמא, האישה שבדלת מוסלמית ,אבל דיברה איתי בספרדית והיא אמרה לי  שאקרא לך",אימי שהייתה חכמה חששה והבינה  שמשהו כאן  לא כשורה.אימי פנתה אליה ואמרה לה: "גברתי מה רצונך" ? "רגי"נה זו אני רוזה חברתך ,איך לא הכרת אותי"? שאלה רוזה אימי התרגשה מאוד והכניסה אותה לתוך הבית. 
 
רוזה הייתה יהודיה, היא אחת הנשים שהתחתנו עם המוסלמים וברחו מטורקיה.ולאחר עשר שנות געגועים לאימה ולמשפחתה,היא החליטה להגיע לראותם. אימי שאלה אותה "איך החיים שלך"? רוזה ענתה לה ואמרה: "יש לי בעל נהדר ושני בנים נהדרים, אבל המשפחה של בעלי  לא כל כך אוהבת אותי, החלטתי שבכל מצב אני חייבת לראות את משפחתי, אני כבר לא מסוגלת להכיל יותר את געגועיי אליהם" .
 
אימי הלכה לקרוא לאמא של רוזה, היא אמרה לה: "בואי מהר  לביתי אני זקוקה לעזרתך". רבקה, האמא של רוזה, מיהרה לבוא לעזרת אימי…כשהיא ניכנסה, אימי סגרה את הדלת ואמרה:"בואי תראי מי באה" ?בהתחלה רבקה לא הכירה את בתה, היא הסתכלה עליה היטב ,רוזה הורידה את הבצ"טה  מעל פניה ורק לאחר מכן אימה זיהתה אותה, הן התחבקו, התנשקו ובכו זמן רב. אימי שמחה וזה היה מרגש מאוד!!
 
נישואי…

באחד הימים, בהיותי כבת שבע עשרה הגיע לשכונתינו נער יהודי צעיר, הוא ראה אותי ורצה אותי, לאחר תקופה של מספר פגישות התחתנו .

 
בקהילה  שלנו היה מקובל שכאשר הזוג החליט להינשא, משפחתה של הבחורה  נותנת נידוניה לבחור, הנדוניה הסתכמה בסכומי כסף גבוהים לקניית בית.המצב הזה גרם לבחורות רבות לרצות להתחתן עם מוסלמים.
 
אולם, בעלי היה בחור איכותי מאוד וטוב לב,ובכסף הנידוניה שהוא קיבל מהוריי הוא קנה לי שמלה ובגדים יפים ומשובחים. בחתונה הייתי לבושה בשמלת כלה מבד נעים ,נעליים יפות וחגיגיות שמאוד אהבתי, התאפרתי והייתי מסורקת בתסרוקת  יפה, מיוחדת ומושקעת.
 
לחתונה הגיעו הרבה מאוד אורחים, האוכל היה  טוב וטעים  רקדנו ושמחנו,החתונה נערכה באולם הכי מפואר באיסטנבול. אחרי שהתחתנו הבאנו לעולם שני ילדים: שבתאי ויהודה,ילדים חמודים,מתוקים,ומלאי שמחת חיים.
 
העלייה לארץ

בוקר אחד, היה זה בשנת 1948 אבי הגיע לאימי ואמר לה בהתפעלות גדולה :"רג"ינה תראי את העיתון, כתוב שם שיש ארץ של יהודים שקוראים לה ישראל"!! . הורי קפצו משמחה  והיו בהתרגשות רבה. כעבור מספר ימים הוריי מכרו את רכושם.  עם הכסף שהם קיבלו בתמורה הם התפרנסו בארץ ישראל. בתקופה הראשונה לעלייתם, ומאוחר יותר הם אף רכשו בכסף שנותר בית משלהם בישראל.

 
עלינו לישראל באוניה שנקראת "האוניה הצהובה", מעט מאוד אנשים נכנסו בה. הפלגנו  במשך ששה עשר ימים של קור וסערות חזקות בים,חווינו  באוניה חוויות  קשות מאוד,היה קשה ביותר להסתדר ולהסתגל שם , היה צפוף מאוד עם מעט  אוכל. אבל אחרי שהגענו לארץ הרגשנו  כמו בחלום.
 
הארץ הזאת היא  של היהודים, ארץ טובה ומשובחת כמו שתמיד חלמנו, עם אנשים כמונו,שיודעים מי אנחנו היהודים, שומרי תורה,מצוות ומנהגים…כשהגענו לארץ בננו יהודה  היה כבן  שלושה חודשים ושבתאי היה כבן  שלוש שנים.
 
בשלושה החודשים הראשונים שלנו בישראל היינו בבאר יעקב. משם העבירו אותנו לדירה בנס ציונה שבה היה חדר אחד קטן, אמבטיה ושירותים.היה שם  צפוף מאוד..אולם במשך השנים  בעלי שלמה שהיה מהנדס שיפץ את הדירה, הרחיב אותה ועיצב אותה. הבית היה יפה ומעוצב. אהבתי את הבית שלי, את ישראל וכמובן אוהבת מאוד את ילדיי ונכדיי המקסימים.
 
העשרה
יהדות איסטנבול: " קהילת היהודים באיסטנבול ששימשה בירת האימפריה העות'מאנית הייתה אחת מהקהילות החשובות באימפריה. מקורותיה של הקהילה נעוצים זמן רב לפני כיבוש קונסטנטינופול (ששמה שונה בעקבות הכיבוש לאיסטנבול) על ידי המוסלמים. כבר משנת 390 לספירה קיימים מסמכים רשמיים המתייחסים ליהודים בקונסטנטינופול". ויקיפדיה ‏

תשע"ו

מילון

יהדות איסטנבול
קהילת היהודים באיסטנבול ששימשה בירת האימפריה העות'מאנית הייתה אחת מהקהילות החשובות באימפריה. מקורותיה של הקהילה נעוצים זמן רב לפני כיבוש קונסטנטינופול (ששמה שונה בעקבות הכיבוש לאיסטנבול) על ידי המוסלמים. כבר משנת 390 לספירה קיימים מסמכים רשמיים המתייחסים ליהודים בקונסטנטינופול. ‏

נדוניה
היא תשלום הניתן בכסף או במתנות על ידי משפחת הכלה לחתן או לשני בני הזוג יחד.

בצ'טה
כיסוי שחור שעוטף את הפנים לגמרי חוץ מהעיניים, כעין רעלה, שהנשים המוסלמיות מתעטפות בו.

ציטוטים

”אהבתי את הבית שלי, את ישראל וכמובן אוהבת מאוד את ילדיי ונכדיי המקסימים.“

הקשר הרב דורי