מאגר סיפורי מורשת

לאבי קוראים אצ'נפה דוד אבבה ובסיפורי אתאר לכם, דרך עיניי, את המסע שעשה ארצה:

אבא שלי נולד בשנת 1975 באתיופיה בכפר שנקרא גולטוש הממוקם ליד העיר גונדר. בילדות אבא אהב להכין משחק בשם רוגטקה המכונה בשם לאסו. לאחר שאבא נולד, הוא והוריו עברו לגור בכפר שנקרא אנקורר הנמצא בחבל אוזבנה ועד גיל 12 וחצי אבי חי בכפר אנקורר .

בשנת 1988 אבי עלה לישראל דרך סודן יחד עם הוריו, אחיו, דודיו ושאר משפחתם. המסע דרך סודן היה מסע קשה ומפרך מאד. הדרך הייתה ארוכה ומלווה בקשיים: חום, הליכה ארוכה, ותנאי מדבר קשים. מרגע היציאה מהכפר עד ההגעה לארץ ישראל עברה חצי שנה, משום שהדרך הייתה ארוכה ומסוכנת. כדי לא להיתפס על ידי תושבי סודן והשודדים במדבר היה צריך ללכת בחשאי ובדממה מוחלטת. כדי לצלוח את המשימה היו דרושות עצירות והמתנה במעברים בין כפר לכפר.

לאחר שאבי הגיע לארץ ישראל בתאריך 12.8.1988 קיבלו אותם בשדה התעופה דוד בן גוריון. משם לקחו את אבי ואת משפחתו באוטובוסים למרכז קליטה בערד. לאחר תקופה קצרה של מספר חודשים העבירו את אבי והוריו למרכז קליטה בקרית גת, וזה מאחר שאביו לא הסתדר עם מזג האוויר בערד מבחינה בריאותית .לאחר שאבי והוריו עברו לקרית גת החל אבי ללמוד באולפן במשך שנה שלמה. כשסיים את לימודי השפה באולפן שילבו אותו בבית הספר "חופים" בנהריה שם למד עד כיתה ט'. בסוף כיתה ט' אבי עבר ללמוד בפנימיית מקווה ישראל שנמצא בעיר חולון, שם סיים את לימודי התיכון. בשנת 1995 אבי התגייס לצבא ושירת כשנתיים בחיל השריון, שם שירת עד 1997. בשנת 2002 אבי התגייס למשטרת ישראל ומאז ועד היום הוא עובד במשטרת ישראל .

הזוית האישית

אורטל: למדתי על המסע שאבא עבר כדי להגיע ארצה, והבנתי שהיה לו קשה אבל בכל זאת עשה מאמצים להיקלט בארץ ולרכוש מקצוע.

אבא דוד: התרגשתי להעביר את הסיפור לבתי. חשוב מאד שהדור החדש ייחשף לסיפורי העלייה והתרבות מהתפוצות השונות.