מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

המסע של בובו מחאלב לארץ ישראל

יצחק בובו מציג את הציור שציר
יצחק בובו מצייר
קורות חייו של יצחק בובו

קוראים לי יצחק בובו, משמעות השם יצחק היא מיציאת חאלב. אבא שלי נולד בחאלב. כולל כל המשפחה של אמי. הכינוי של השם שלי הוא בובו.

אמי ואבי נולדו בחלאב. היינו שלושה אחים וארבע אחיות. הייתי במקום הרביעי מבין כל האחים. עד גיל 14 חייתי במצרים. במצרים גרנו בבית בן 4 קומות היינו גרים בקומה הראשונה. בבניין היו שלוש משפחות, שתי משפחות מוסלמיות וומשפחה אחת נוצרית. כל קומה הייתה 4 חדרים עם מרפסת וסלון. הבית היה ממוקם בקרבת האוניברסיטה של מלך פרו. מוחמד ביר. שכונה כמו שאתה אומר "ביאליק" הכוונה שכונה גדולה.

במצרים אני זוכר שלמדתי בבית ספר בריטי. הייתי שם עד גיל 12. לא היה לנו הרבה חברים. היינו יהודים ורוב האזור היה ערבים מוסלמים. היה שונה מפה בארץ.

בגיל 12 אבא שלי העביר אותי לבית ספר יהודי כדי שאני אלמד לבר מצווה. לאחר הבר מצווה עלינו לארץ ישראל.

במצריים הכל היה קשור למשפחה. לא היית יכול לצאת למועדון או פאב. הכל היה עם המשפחה. המצב היה לא בטוח. כשהייתי בן 9 הייתה שמועה שהגרמנים כובשים את אלכסנדרייה. ברחו למשך תשעה ימים לקהיר. מפחד לא להיכבש על ידי הגרמנים. הגרמנים נכשלו מכיוון שבאזור היה חול טובעני שלא אפשר להם לכבוש את האזור.

כשההורים החליטו לעלות לארץ, הם פחדו שירדפו אחריהם. ולכן הכל היה סודי. הם לא הודיעו לנו שהם עולים לארץ. הם אמרו לנו שנוסעים לצרפת אבל אז לא נותנים פספורט. כלומר אם אני רוצה לחזור לאחר מכן להיות תושב במצריים אני לא יכול.

בסוף 1948, כשהייתי בן 14, עזבנו את מצרים ועלינו לארץ. ממצרים נסענו לכיוון אטליה, היינו באיטליה יום אחד ומשם נסענו למרסיי בצרפת במחנה של שמס ישבנו חודש ימים עד לעלייה לארץ. במחנה בצרפת הינו בתוך צריפים גדולים וכל משפחה קיבלה פינה. היה מעבר נעים ובתור ילד זו הייתה חוויה. מצרפת עלינו לארץ. כשהגענו היה שלג ולכן היינו שלושה ימים בנמל. הגענו ישר למחנה קליטה בשער העלייה. במחנה הקליטה ריססו אותנו עם חומר מחטה כדי לטהר אותנו. ישבנו שם כמה ימים ומשם עברנו לבית עולים בפרדס חנה. אחרי כשלושה חודשים בפרדס חנה עברנו למעברה בטירת הכרמל. במעברה חיינו בצריף קטן שבנוי כמו אוהל.

בשנת 1951 עברתי לקיבוץ ומשם לשומרה.

אני אהבתי את המדינה. אהבתי את כל האווירה שהייתה פה, לא לקחתי דברים קשה. כשהייתי בתור ילד לפני העלייה לקיבוץ עבדתי בתור פועל בזגגות. עזרתי לאוניות דואר, עשינו דברים בכדי להתקיים. להורים לא היתה אפשרות לתת דמי כיס ולכן היינו צריכים לעבוד כדי שיהיה לנו כסף לעצמנו כמו ללכת לקולנוע. בקבוצה של עליית נוער התקבלתי כעוזר. אני וחבר שלי היינו הכי צעירים. עבדנו במשק הוא עבד כרפתן ואני עבדתי כחצרן נתנו לי עגלה ואמרו לי לעשות ניקיון באזור. עבדנו שישה חודשים עד שראינו שהדבר הזה הוא "סתם" ולכן עזבנו.

באפריל 1952 התגייסתי לצבא. הייתי בן 15, שירתתי כנהג. בזמנו היה צריך לקבל אישור הורים כדי להתגייס בגיל צעיר. אחרי שנתיים התגייסתי לשירות סדיר, רציתי להגיע לצנחנים, לא הצלחתי להתקבל בגלל שהמשקל שלי היה נמוך מידי, הייתי רזה. לכן, עבדתי בפלוגת עבודה כנהג ושירתתי על משאית כשנתיים וחצי. משנת 1954 עד שנת 1956. במהלך השירות שלי לא היינו במחנה קבוע וכל הזמן שובצנו ביחידות אחרות. לא היינו במקום אחד, הסתובבנו בכל הארץ. בסך הכל נהנתי בצבא, בכיתי כשהשתחררתי.

סוף 1956 לאחר שירותי הצבאי, התגייסתי למשמר הגבול. לאחר ארבע שנים שהשתחררתי והייתי שומר על שדות של מושבים. לאחר מכן התגייסתי שוב למשמר הגבול עד 1964 והשתחררתי סופית. לאחר מכן עבדתי בקרן קיימת עם ציוד מכני כבד. פיתחנו דברים מכנים. החלנו לבנות תשתיות לישובים: זרעית שתולה ונטועה. באותם ימים לא היה בהם כלום ובנינו את התשתיות.כגון: שטחים ללולים, כבישים ועוד..

את אישתי הכרתי עוד כשהיינו בבית חולים. בתור עולים הכרנו את כל הסביבה. בזמן שהייתי עוד בצבא חיפשו עריקים והיא הייתה בין העריקות שתפסנו אותם. אחרי השחרור היא התגייסה. היא שירתה כשנה בנחל ולאחר מכן התחתנו. לא היתה לנו חתונה מפוארת. קצת בבית כנסת קצת בחצר של המשפחה. לאחר שהתחתנו קיבלו דירה ביערה. הייתה תחנת משטרה. היו 10 בתים שהיו שייכים למשטרה במושב. קיבלנו הצעה ב-1959 ללכת לאבן מנחם. היו צריכים לבנות שדה באזור יערית. נקלטנו באבן מנחם ארבע משפחות וגרנו שם. המשכתי לשרת במשמר הגבול עד 1964.

בשנת 1960 כשעלינו לאבן מנחם לא היה כביש. הייתה דרך עבר האוטובוס שהיה עולה לאבן מנחם לא היה עולה כשהיה גשם. אז היינו צריכים ללכת לשומרה. בערך כ – 3 קילומטרים. הסוכנות קנתה טנדר והוא היה מסיע אותנו לאוטובוס בשומרה ובחזרה. אם אתה מפספס אין לך אין לחזור. עד שהחליטו לבנות כביש עד לאבן מנחם. כביש הצפון.

לאחר מכן כל שתי משפחות קיבלו 5 דונם של פרי. שומרה עבדו את המטעים האלו עד שהגענו. באותם ימים קראו לאבן מנחם "שומרה ב'" עד שמשהו באנגליה הגיע שמו היה אברהם סטון. על שמו קראו לישוב "אבן מנחם".

לאישתי ולי נולדו שש בנות ובן.

אירועים מיוחדים שזכורים לי

עבדתי כשומר דרך חברת כחול לבן. לאחר מכן משמר הגבול פיטרל את הישובים והישוב רצה לקחת אותי באופן אישי. ישבתי שם כמה שנים. באחד הלילות נגמרה השמירה ובאתי להכנס לאוטו. מישהו ערב לי. הוא עמד ליד הטנדר. כשהתנעתי את הרכב הוא נכנס דרך הדלת עם נבוט וסכין וצעק עלי "תן לי את האקדח". לא היה לי אקדח הוא אמר לי טוב והלך.

באותו הערב באתי לשומר ולא ציפיתי שיקרה דבר כזה. זה היה מקרה נדיר. באותו הזמן אישתי הייתה חולה בבית חולים. עקב זה גמרתי את השמירה ועבדתי כמסיע בחברת הסעות. הייתי מביא תלמידים לפה (כברי) ולכל מני מקומות. מאז אני פנסיונר.

כרגע אני בחוג ציור ובחוג מחשבים. כיף לי מאוד. עכשיו אני מטפל בגינה קצת. אני מאוד אוהב לצייר. אנחנו כרגע מציירים אצל מישהי שיש לה חוג ציור. אני צריך ללמוד את היסוד והצבעים. כרגע אני עובד על דמויות. עד עכשיו ציירתי נוף וכרגע התחלתי לעבוד על דמויות.

תמונה 1

שמרתי את כל מה שהצלחתי להביא ממצרים. אחרי שעלינו לארץ נסעתי עם אישתי פעמיים למצרים לביקור. פעם ראשונה הלכנו לבקר את האזור שגדלנו בו. ובפעם השנייה לאותו המקום.

מנהגים במשפחה

בילדותי נהגנו ללכת לבית כנסת. בחגים היינו מקבלים מתנות: בגדים, נעליים חדשות. במצריים לא היו קונים לך כל דבר שאתה רוצה. בחגים היו קונים לך חולצה נעליים בכדי לגרום לך להרגיש את החג, במקום כל השנה. בימי חג הינו הולכים לפארקים, לגני חיות ועוד. למשל בקיץ בחופש הגדול (שם זה היה 3 חודשים).  היינו משכירים צימרים במקום בשם אבו קיר. זה חוף גדול בין הים התיכון לים סוף. שם לא היו בניינים אלא רק צימרים למשפחות.

מה היה האירוע הכי זכור שאתה זוכר מגיל ההתבגרות ?

האירוע הגדול ביותר היה כשאבא שלי נפטר. אמרו לי להגיע לבית שלי כי רצו להגיד לי את זה בבית. זה האירוע הכי עצוב שקרה לי בחיים.

מלחמות ישראל

לחמתי במלחמת סיני, מלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים. פרצתי את הדרך לרמת הגולן פרצנו את לקדוש, מהחרמון על מג'דל שמס לאפשר לטנקים לעבור. לקראת מלחמת יום הכיפורים הלכנו לסיני לבנות עמדות טנקים לאורך כל תעלת סואץ.

הזוית האישית

סטיבן סורוקין, רון טלשבסקי, דור אלון, שלו קרביס: החוויה היתה מעניינת ביותר. שמחנו לשמוע את סיפורו של יצחק על עברו, על חייו לפני, במהלך ואחרי העלייה לארץ. במהלך המפגשים סיפרנו גם אנחנו ליצחק על אודותנו והוא נהנה מהשיחות איתנו. אנחנו עד היום שומרים על קשר עם יצחק ונהנים מכך.

מתעדים את סיפורו של יצחק בובו

תמונה 2

מילון

מעברה
צריף קטן שבנוי כמו אוהל, בו שיכנו את העולים על לקבלת דיור קבע

מג'דל שמס
מַגְ'דַל שַׁמְס (בערבית: مجدل شمس) היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל. יישוב דרוזי השוכן צפונית לרמת הגולן, במורדות הר חרמון, כמה מאות מטרים מערבית לגבול הסורי. בשנת 1982 הוכרז היישוב, המוכר עד היום בכינוי כפר, כמועצה מקומית. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”אני אהבתי את המדינה. אהבתי את כל האווירה שהייתה פה, לא לקחתי דברים קשה“

הקשר הרב דורי