מאגר סיפורי מורשת

אני נולדתי בשנת 1943 בקזבלנקה מרוקו. קיבלתי את השם שלי, חנה, מהסבתות שלי ושם החיבה שלי הוא אנט. היינו 8 אחים ואחיות ומתוכם אני הילדה הרביעית. גרתי בבית גדול ולא היה חסר לי כלום, ובגיל 8 התחלתי ללמוד בבית ספר במרוקו.

כשהייתי בת 10 דודתי התעמתה עם הוריי וביקשה מהם לשלוח אותי לארץ ישראל כי במרוקו אני נמצאת בסכנה. לאחר מכן עזבתי את מרוקו עם אחותי בת ה-10, ובגיל 12 הגעתי לארץ.

למדתי בבית ספר יסודי, ניצנים, בחיפה.

העבודה הראשונה שלי הייתה לשכת הסעד בשדרות ושנתיים לאחר מכן עברתי לעבוד במועצה. כאשר רצו לגייס אותי, המשפחה שלי אמרו לי שבנות טובות לא מתגייסות ולכן ניסיתי להראות דתייה בכדי למנוע את הגיוס שלי ונכשלתי.

בשלישי לאוגוסט 1961 כשהייתי בת 18 וחצי התחתנתי עם חבר של אחי, שמעון שגדול ממני בחמש שנים. התגייסתי לשירות אזרחי במקום צבאי, כיוון שהייתי נשואה.

שנה לאחר מכן ב-1962 הוריי עלו לארץ. לאחר 10 שנים עברתי משדרות לאשקלון, היום יש לי 3 ילדים שני בנים ובת, דרור יאיר וגלית, ושלושה נכדים, שמבקרים אותי בכל שבת ואוהבים אותי מאוד.

אני טיילתי ברחבי העולם והייתי ביוון הולנד ספרד טורקיה ומרוקו 4 פעמים, והיום אני מנסה ליהנות כמה שיותר.

הזוית האישית

ירין ועידו, תלמידי י' 6, פגשו את חנה, תלמידת כיתת הוותיקים בביה"ס ותיעדו יחד איתה את סיפורה.