מאגר סיפורי מורשת

משפחתה של סבתא שלי, מזל אלימלך עלתה לארץ בשנת 1956. הוריה של סבתי, מזל סיפרו לה שכשהייתה בת שנה המשפחה (המורחבת) עלתה ארצה.

הם הגיעו באישון לילה לנמל חיפה באנייה בשם נגבה. לאחר שעגנו בנמל העלו אותם במשאיות עם כל הציוד ואמרו להם שהם נוסעים לעיר בשם חלסה – אל-ח'אלצה, היום היא קריית שמונה. הם הגיעו לפנות בוקר ל"עיר" שהייתה עדיין שכונה מלאה בפחונים. כל פחון כלל חדר אחד לכל המשפחה. הוריה של סבתי היו מאוכזבים, הפחונים היו צפופים וחדר אחד לכל המשפחה  גרמו לתנאי מחייה קשים ובכל מקום היה לכלוך וחוסר הייגיינה.

אט, אט במשך הזמן, ההורים התחילו להתאקלם. באותה התקופה – אבות המשפחה עבדו בחקלאות ובעבודת כפיים בייבוש החולה.

סבתא זוכרת עד היום, את הגן  שהיה מאולתר מעץ, היא זוכרת גם את בית הספר יסודי שהיה בעצם בנוי מפחון. כמובן שקריית שמונה התפתחה עם השנים והפכה לעיר עם מבנים ראויים למחייה, יש בה מרכזי קניות ושוק פעמיים בשבוע אך, כל זה באמת לקח זמן לא מועט.

למרות הקושי של העלייה סבתי מזל נשארה בקריית שמונה ובחגים ובארועים משפחתיים אנחנו תמיד באים אליה.

אני בגיל שנה בזרועותיה של סבתא שלי – התמונה צולמה בשנת 2008

הזוית האישית

יהלי אלימלך: סבתא, אני אוהבת אותך.