מאגר סיפורי מורשת

שמי נחמן, אני סבא של אורי דגן, נולדתי ברומניה בשנת 1940.  בסיפור שלי אספר לך, אורי, על התלאות בדרך לארץ ישראל בשנים שלפני הקמת המדינה ועל קליטתי בארץ כילד וכאדם בוגר.

מיד לאחר לידתי הועברה כל המשפחה לגטו המקומי ובו שהינו עד שנת 1942 בעיר צרנוביץ. זה היה בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, ההורים שלי חששו מאוד לחיינו ולמזלנו לאימא היה אח עשיר שחי בשווצריה באותה תקופה, שהחליט להציל את המשפחה. הוא קנה בכסף רב ספינת יאכטה מפוארת שעגנה בים השחור ושכר צוות מלחים שיפעילו את הספינה. הוא שיחד את הפקחים של הגטו ובחשכת לילה ברחה המשפחה מהגטו. עלינו על הספינה בים השחור והתחלנו בהפלגה לכיוון פלסתינה שמאוחר יותר הפכה לישראל.

במהלך ההפלגה הצוות התחיל לחשוש לחייו והחליטו לנטוש את הספינה, הם התקרבו לחוף על מנת לרדת ממנה. במהלך המעשה הספינה עלתה על שרטון ונאלצנו לנטוש את הספינה. התמקמנו על החוף הקרוב וכעבור חודש בערך גילו אותנו חיילים טורקיים והסגירו אותנו לשלטונות הבריטים. הבריטים החליטו להעביר אותנו למחנה הסגר בקפריסין שבו שהינו במשך שנתיים. כעבור שנתיים, כשאני בן ארבע, החליטו הבריטים להעלות אותנו לישראל. הקליטה בישראל הייתה מאוד קשה מבחינה כלכלית אך התגברנו. מכל חגי ישראל חגגנו רק את ליל הסדר ובדרך כלל חגגנו אותו עם דודים ודודות ואף פעם לא חגגנו אותו בבית שלנו, כי הוא היה קטן. אז חגגנו אותו אצל דודה אחות של אימא שלי ואפשר לציין שבתקופה ההיא, הנושאים של לחגוג את חגי ישראל לא היו מאוד מקובלים בבית הורי ולא היינו משפחה מסורתית. כללית, הקליטה וההסתגלות בארץ הייתה קשה מאד, חיינו בעוני כמשפחה שורדת שואה והמאבק לנהל חיים בצל קשיי שפה וקשיי פרנסה היו קשים מאד.

בנוסף, אורי, אני רוצה לספר לך שזיכרון יום הקמת המדינה ישאר בי חקוק לנצח: ביום הכרזת הקמת המדינה הייתי בן שבע והייתי חולה, אך אבא שלי אמר שזה יום היסטורי בתולדות עם ישראל ולקח אותי על כתפיו לראות את עם ישראל חוגג ברחובות את יום הכרזת הקמת מדינת ישראל.

את הילדות שלי העברתי בתל אביב ובגיל מאוחר יותר כאשר סיימתי בית ספר עממי המשכתי את לימודי בבית ספר מקצועי ולמדתי במגמת תעופה. לימודי המקצועיים פתחו לי פתח לקריירה תעופתית רבת שנים שכללה 11 שנים כקצין ואיש צוות אוויר בחיל האוויר ולאחר מכן כ-40 שנה נוספות בחברות תעופה אזרחיות ומתוכן כ-11 שנים בחברת תעופה יפנית.

פרשתי מהעיסוק בתעופה בשנת 2000 עקב מגבלת גיל ומאז אני סבא מאושר לשמונת נכדיי.

הזוית האישית

סבא נחמן: אני מאוד שמח שהייתה לי את הזכות ואת ההזדמנות לספר לאורי את קורות חיי ואת חיי משפחתי. אני מאחל לאורי שיגדל ויתפתח לאור המורשת ששיתפתי אותו בה.

אורי: אני מאחל לסבא שיהיה בריא, ומודה לו מאד שהגיעה למפגשים בכיתתי.