מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בבגדד בשנת 1935 בחג השבועות אני זוכר את עצמי בגן הילדים, הייתי לוקח את אחי אברהם לגן של הקהילה היהודית, התחנכתי בביה"ס יסודי של קהילה יהודית בבגדד.

זיכרונות מאירועי הפרהוד

בשנת 1941 הייתי עד למאורעות פוגרום הפרהוד.  ("הפרהוד" הוא שם המאורע שבו נרדפו היהודים על ידי אספסוף  של ערבים קיצונים שהתנכלו לקהילה היהודית), הייתי אז בן שש. באירועי הפרהוד נרצחו יהודים ברחובות וראיתי מול עיני אישה הרה ששלפו אותה וריסקו אותה ונתנו לה מכות בבטן. הם תפסו פעוטות והרגו אותם ללא רחמים. אלו זיכרונות מאוד קשים שאני זוכר מהילדות שלי בבגדד, היה לי קשה מאוד עד היום כשאני ניזכר בזה אני דומע, ליבי התמלא ברחמים.

כן אני זוכר שהייתי בביקור אצל דודי בשכונה מרוחקת מהבית בערך קילומטר וחצי ואז שהתחיל הפוגרום אני ואבא רצנו ריצה מטורפת לכיוון הבית לשכונה שלנו שבה היו יהודים וערבים ביחד, בכנסייה עמדו שוטרים שלא נתנו לאספסוף להיכנס, מכל הכוונים עמדו שוטרים שהגנו על תושבי השכונה.

העלייה לישראל

בשנת 1951 עליתי לארץ בעלייה ההמונית של יהודי עיראק בעליית עזרא ונחמיה. בגיל 16 עליתי לארץ. סיימתי ביה"ס תיכון בעיראק עליתי עם הורי ומשפחתי. עלינו עם תשעה אחים ואחות אחת: הרצל, דוד, עזרא, ישראל, פנינה, אברהם, אפרים ומנשה. שני אחים נפטרו: אברהם ניפטר ומנשה ניפטר בצרפת, הוא הלך לבקר את הורי אשתו ובחזור ניפטר מהמחלה הידועה. יהי זיכרם מבורך לעד!

עוד זיכרון שעולה לי הוא ההצטרפות שלי לתנועת הנוער הציוני בארגון העלייה. הם עודדו את העלייה לארץ. באותה תקופה עבדתי במשרד עורכי דין ומימנתי את כל ההוצאות שלי. את השפה העברית למדתי בביה"ס יסודי שבבגדד למדנו  שם גם תנ"ך ולשון.

התחתנתי בשנת 1962. אשתי נפטרה לפני חמש שנים. היו לנו 52 שנות נישואין טובות. היינו גרים בהתחלה בגבעת אולגה אח"כ עברנו לחדרה. עבדתי בדואר ישראל, לאחר מכן שירתי בצבא בתפקיד שלם גדודי.  לאחר הצבא עבדתי במשרד הפנים ואח"כ עברתי למשרד האוצר כפקיד גביית מס בחדרה. בהמשך התקדמתי הדרכתי עובדים. בשנת 1996 יצאתי לפנסיה בעקבות נפילתי ושבר בגב.

ביום חתונתי

יש לי בן אחד וארבע בנות. בת אחת נפטרה לפני שמונה חודשים, באירוע קשה של דום לב. יהי זכרה מבורך לעד!

בתי השנייה, שתחייה, היא מורה בעיר רחובות בגבעת ברנר והחתן שלי מורה בעיר נתניה בביה"ס אורט, הוא מורה לטכנולוגיה. הבן שלי עובד במפעל לתרופות דיקסון באור עקיבא. בת נוספת היא גננת, בגבעת נילי ובת נוספת שלי  עובדת כמזכירה רפואית בהלל יפה.

סרטון מרגש, ששלחו האזרחים הותיקים מהדיור המוגן "עד 120", בחדרה בתקופת ההסגר של התפרצות מגפת הקורונה. הסרטון נשלח לתלמידי בית הספר אדנים שבחדרה איתם הם היו בקשר חם השנה.

הזוית האישית

יחזקאל: תוכנית הקשר הרב דורי זוהי תוכנית מרגשת ועוצמתית ביותר נהניתי מכל רגע במפגשים לעלות זיכרונות ילדות ולהיזכר ברגעים יפים וטובים שהיו לי בחיים. נהנתי לשתף ולהעביר מסר לדור הבא.