מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

המסע המרתק – עלייתו של זליג לישראל

זליג ילין וזיו
זליג עם חברי ההכשרה בשדה נחום
זליג במסע בדרך לארץ ישראל - פולין , צ'כיה , גרמניה , צרפת וישראל.

התהליך הארוך לעלייה לארץ
 
בשנת 1946 אחרי מלחמת העולם השנייה חזרנו ממחבוא היערות, שרידי השואה לעיר הולדתנו "סרני" מטבע הדברים שיהודים התקבצו יחד ולצערנו הרב מ-7,000 היהודים שהיו איתנו בעיר נשאר קומץ שורדים , שהתחילו לנסות לחזור לחיות חיים נורמליים אם אפשר לומר כך.
 
בתור נער בן 16 הלכתי ללמוד בבית ספר ממשלתי בעיר "סרני" מקצועות רכבת (להיות מנהלי תחנות או נהגי קטרים). לא הפסקנו לחשוב על הזוועות שעברנו יצא מטעם הממשל הרוסי הוראה שאזרחי פולין לשעבר יכולים לצאת מרוסיה אל פולין וכמובן היהודים קפצו על זה היות ופרצה שמועה מפולין שאפשר להמשיך הלאה…  
 
כך עזבנו את רוסיה ועברנו לפולין ברכבת. נתקענו במציאות שונה, שיצרו היהודים ששרדו את השואה אירגוני הכשרות, קבוצות של נוער בעיקר שהמשימה שלהם הייתה להכשיר את השורדים לקראת דרך העלייה ארצה. אני יוצא להכשרות, שהשוהים בהם היו עובדים בכל מיני עבודות ומקצועות עתידים לשמש אותם בעתיד ,
 
פולין- צ'כיה- גרמניה- צרפת – ישראל
באחד ההכשרות האלה, בגלות אשר בפולין, הגעתי להכשרה זו שלאחר מכן הקימה את לוחמי הגטאות. הדרך רק החלה בפולין. מפולין עברנו לצ'כיה, בתור פליטים הונגרים החוזרים הביתה. בצ'כיה שהינו רק כחודש ימים ולאחר חודש הוציאו אותנו בחשאי. הבריחו אותנו דרך הגבול לגרמניה. בגרמניה היו כבר מחנות של השורדים מחנות שבעצם היו הכשרות באותה מגמה מרביתם כוונו לעלייה ארצה. אז התברר לנו שאת הפעילות הזו עשו אנשים (תושבי הארץ פלסטין) שהגיעו מהארץ (ישראל) ועבדו במחתרת .
 
מגרמניה לאחר תקופה ממושכת  של שיהיה במחנה הוציאו אותנו בהסעה של משאיות של הצבא האנגלי , של היחידה העברית שהייתה בצבא האנגלי וזו "הבריגדה" והביאו אותנו לצרפת לעיר בשם "ליאון" לאחר שהות קצרה בעיר הועברנו לעיירת חוף בשם "הליסיותה" לאחר שהות קצרה במקום זה הוציאו אותנו לעיר הנמל "מרס". שם עלינו לאוניה "סיטיפנמה". יצאנו מהנמל לאחר כשישה ימים בים העבירו אותנו לסירת דייג בשם "אגבל". הינו כיום וחצי ואז גילו אותנו האנגלים והם הובילו אותנו לנמל חיפה .
 
ההתיישבות בארץ
בנמל חיפה הורידו אותנו לאוניה גדולה שהייתה בנמל והסוכנות היהודית שהייתה קיימת בתקופה ההיא דאגה למחסורנו. לפנות ערב שהתחיל להחשיך נדלקו האורות בחיפה וביושבי על הסיפון באניה בנמל. הייתה הרגשה שהגעתי לחוף מבטחים. אבל לא לאורך ימים. החזיקו אותנו על האנייה ולא הורידו אותנו ליבשה כצפוי.
 
אז התברר לנו שהיות ולאחר השבת השחורה שעצרו הרבה מאוד פעילי הגנה והם שבו בעתלית לאן שאנחנו היינו אמורים להתפנות. לכן החלטנו לשבות רעב כדי שיורידו אותנו. כעבור יום הורידו אותנו למחנה עתלית. בכניסה למחנה היה חדר חיטוי שבו כולם עברו וכל אחד "זכה" למנה נדיבה של אבקת "דידטי" ששפכו לו לתוך בגדיו, על גופו. לאחר מכן שיקמו אותנו בצריפים ובאוהלים וכעבור חודש הוציאו את הצעירים ביותר למשכים וכך זכיתי . היתר גם קיבלו לאחר ההשבעה להגנה אימונים צבאיים שכללו קרב מגע במקלות "קפפ" וגם אימונים בקליעה למטרה על ידי נשק של תחנת המשטר בלי רובים, אש חיה לדסקיות. לאחר תקופה ממושכת של אימונים, זכינו למטווח באש חיה של 5 כדורים במחצבת "חפציבה" , בעמק בית שאן. לאחר הכרזת האום על מדינת ישראל נוצרה מתיחות בארץ והוציאו אותנו לתגבר את מושב בית יוסף שבעמק הירדן . לאחר מכן העברנו לרמת הכובש שבעתלית , כפר סבא . משם העברנו לפרדס חנה , בשביל להשלים מיומנות לחימה. לאחר מכן העברנו בשיירה בדרך בורמה בשביל למלאות את השורות בחטיבת הראל שנדלדלו עקב לחימה , ומיד התכנסנו לפעילות שוטפת שכללה לחימה בכיבושים והחזקה של משלטים שבאחד מהם גם אני נפצעתי. במקום זה קיימת היום עיר בשם בית שמש. עם תום מלחמת השחרור שוחררנו הכשרות שהיו בפלמ"ח ואני התחתנתי עם אשתי כיום שהייתה אז משוחררת והתיישבנו בראשון לציון. כיום יש לנו 3 ילדים , 10 נכדים ו- 5 נינים.  
העשרה
השבת השחורה : "השבת השחורה – כינוי שניתן ליום שבת, 29 ביוני 1946, שבו ערך השלטון הבריטי בארץ ישראל סדרה של פעולות כנגד היישוב היהודי, שבמסגרתן הוטל עוצר על ערים (תל אביב, ירושלים, חיפה, רמת גן, נתניה ועוד) קיבוצים ומושבים, נערכו חיפושים מבית לבית, ורבים ממנהיגי היישוב נעצרו. המבצע, שכונה על ידי הבריטים "אגאתה" (Operation Agatha), היה גרסה מצומצמת של "מבצע ברודסייד", אותו תכננו הבריטים זמן מה לפני כן במטרה לשבור את כוחו של הפלמ"ח, להשאיר את ההגנה ללא הנהגה, ולמצוא מסמכים שיוכיחו את פעולותיה הלא חוקיות של הסוכנות". ויקיפדיה.
 
תשע"ו

מילון

השבת השחורה
כינוי שניתן ל 29 ביוני 1946 שבו השלטון הבריטי ערך סדר פעולות. בו נערך עוצר על הערים והמושבים למען חיפוש נשק בבתים.

ציטוטים

”"הייתה הרגשה שהגעתי לחוף מבטחים. אבל לא לאורך ימים."“

הקשר הרב דורי