מאגר סיפורי מורשת

סבתי, מירטה גלדיס ביאלוסקוניק נולדה בארגנטינה בשנת 1963. התחתנה עם סבי סרחיו אדריאן ביאלוסקורניק ומאז הם יחד כבר ארבעים שנה. בארגנטינה נולדו שתי בנותיהם, מישל וג'ניפר. בתקופה זו בארגנטינה, החינוך בבתי הספר ובגנים התחיל להתייקר מאוד. סבתי וסבי החליטו שהם רוצים להמשיך להעניק לבנותיהם חינוך יהודי. ולכן עלו ארצה בשנת 1989, כששתי הבנות היו צעירות מאוד. ההחלטה לעלות ארצה הייתה בעיקרה בשל הרצון להעניק לבנות חינוך ישראלי ובשל האניטישמיות הגוברת בארגנטינה. כאשר סבתי הגיע לגיל 15, התחילה להרגיש את האנטישמיות בארגנטינה ,למשל, לא יכלה לענוד שרשרת עם תליון  מגן דוד מכיוון שהחברה לא קיבלה את זה ,או שהיו קוראים לה "רוסיה" (ליהודים קראו רוסים) במקום לקרוא לה בשמה .

לאחר עלייתם ארצה, בשנת 1994 האנטישמיות גברה עקב פיגוע בשגרירות הישראלית בארגנטינה וב-A.M.I.A בו נהרגו עשרים ותשעה אנשים ונפצעו שמונים וחמישה אנשים. העלייה והקליטה היו קשים מאוד, בגלל השפה והתרבות החדשה. במשך חצי שנה היו סבי וסבתי באולפן בנצרת עילית ובמשך חמישה חודשים נוספים, נסעו לחיפה בכדי להתגבר על מכשול השפה. בשנת 1992 נולדה לסבי וסבתי הבת השלישית, שרון, ובתקופה זו התחילה מלחמת המפרץ זה היה  מכשול נוסף עבור סבתי כי סבי היה המפרנס היחיד בבית וכך התאפשר לסבתי ללמוד ולהתקדם.

סבי וסבתי החליטו להתנדב ולעזור לסטודנטים עולים חדשים ללון בביתם לכמה חודשים עד שיקלטו בצורה יותר פשוטה ופחות מאתגרת מזו שהם חוו. במקביל עזרו גם להורים צעירים שעלו לארץ לשמור על ילדיהם על מנת שיוכלו לצאת לעבוד ולהתבסס. תמיד אהבו לעזור כי ידעו שהעלייה קשה. בשלב זה של חייה החליטה סבתי שהיא רוצה לעסוק במקצוע אותו למדה בארגנטינה, מנהלת חשבונות. סבתי עבדה  אצל רואה חשבון בתור אחראית על תיקים עיסקיים. לאחר חמש שנות עבודה, המעסיקים של סבתי עברו לדרום ולכן נאלצה להפסיק את עבודתה. בהמשך עבדה סבתי במפעל טקסטיל בתור מנהלת יצור במשך שבע שנים. כיום סבתי עובדת במפעל מתכת-כרמל בתור ראש צוות .למרות כל הקשיים בדרך סבתי סיימה את הראיון במשפט: "אני מאוד גאה להיות בארץ ישראל עם בעלי שלושת בנותי ו- חמשת נכדיי".

הזוית האישית

טופז משש: ממש נהנתי לעבוד עם סבתי מכיוון שלמדתי הרבה דברים חדשים שלא ידעתי לפני . זה סיפור שאני יכולה לספר לדור הבא.