מאגר סיפורי מורשת

נולדתי ב1937 בטריאסט שבאיטליה. בשנת 1939 הורי הרגישו את האווירה האנטישמית שהתחילה להיות באיטליה, ומהר בלילה אחד סגרו הכל וארזו את חפציהם וברחו באניה למרוקו. הג'וינט הם אלו שעזו למשפחתי במעבר בין איטליה למרוקו וכן עזרו לנו להתקיים שם. בשנת 1944 עלינו לארץ באוניה פורטוגזית ושלחו אותנו לישראל בדרך אוניה של גרמניה שלך אלינו פגזים אבל הם לא פגעו למזלי. הגענו לחיפה משם לקחו אותנו לעתלית שהיה נחשב למחנה עולים.

גרנו באוהלים ושם היה מקום קשה למחיה ומאוד צפוף, אימי לא הסתדרה באהלים, אז אבי הלך לחפש מקום מגורים באזור תל אביב לבסוף מצאנו בית בשכונת התקווה.

שם גרנו כשהגיעה מלחמת העצמאות. הערבים מכפר סלמה שהיה קרוב אלינו, ניסו לכבוש את שכונת התקווה ולהתקרב לתל אביב בשנת 1947.  האנגלים שהיו בארץ במקום לגרש את הערבים הם ניסו לגרש את המגנים היהודים, וכך הכוח של הערבים נכנס לשכונת התקווה והרג כמה משפחות יהודיות. ההגנה והאצל באו לעזרתם של המגינים  נגד הערבים.

כדי שהאנגלים לא יפריעו במלחמה הזמנו את החיילים האנגלים לבר בשכונה ונתנו להם לשתות הרבה אלכוהול ואז הם לא הפריעו להילחם נגד הערבים כי היו שיכורים… בזמן המלחמה עזבנו את שכונת התקווה בתל אביב הינו פליטים ועברנו לגור באולם שלטיאל שזה אולם של חתונות ואירועים. שם גרו הרבה אנשים בכדי לא להיות בקו האש בן הערבים ליהודים. הייתה צפיפות גדולה, עד ששני הארגונים ההגנה והאצ"ל כבשו את כפר שלם שהיה ליד שכונת התקווה (השכונה הקודמת שגרנו בה) וכך הגיע הנצחון שלנו!

ביסודי למדתי בבית ספר עליה א' ושם אף אחד לא הבין עברית, ובנעורי הייתי בקיבוץ נען. אחיותי גם כן עזבו את הבית, אחת הלכה לקיבוץ כיסופים והשניה אחרי הצבא עברה למלכיה.

ואז חזרתי אל שכונת התקווה והמשכתי לגור שם ובשנת 1956 התגייסתי לצבא אחרי גמר השירות התחתני עם אשתי רחל סולומון ועברתנו לגור ביפו. אחרי כמה שנים עברנו לחולון ואנחנו גרים שם עד עצם היום הזה.

תשע"ו 2016