מאגר סיפורי מורשת

משפחתי התגוררה בעיראק בעיר בגדאד.

בתאריך 14 למאי בשנת 1948 אספו את כל הדואר שהגיע לעיראק מישראל והעבירוהו לבולשת העיראקית.

בין המכתבים היה מכתב שאבי יחזקאל ואחיו קיבלו מאחיהם שחי בקיבוץ משמר העמק.

הבולשת זמינה אותם לחקירה והאשימה אותם בבגידה. השניים הוחזקו במעצר והמדינה העמידה אותם למשפט כאשר נטען כי הם ציוניים וקומוניסטים .

בסיום המשפט הם קיבלו עונש של שנת מאסר או לחלופין קנס כספי של 500 דינר כל אחד.

המשפחה העדיפה לשלם את הקנס ולשחררם ולכן נאספו כל חסכונות המשפחה ונמכר רכוש רב בכדי לשלם את הקנס ולסיים את הפרשה.

בשנת 1950 לאחר קום המדינה אבי ואימי עלו לארץ ישראל.

הרחבה – ויקיפדיה

ערב הקמת המדינה שררה אווירה של פורענות. הממשלה העיראקית הכריזה על משטר צבאי, ואילו "השורה"  (גרעינים ראשונים להגנה עצמית) הכריזה על מצב הכן. חברי ה"שורה" התייצבו בעמדותיהם ועמדו נכונים על משמרתם להגן על חיי היהודים. השלטון בעיראק החל להחמיר עוד יותר את מסע הרדיפות, העלילות והדיכוי נגד היהודים. הוחמר הפיקוח של הצנזורה על קשר היהודים עם העולם בכלל ועם א"י במיוחד. סמוך לאחר קום המדינה, מאות יהודים נעצרו, נחקרו ונאסרו בגלל מכתבים שקיבלו מא"י, או סתם נחשדו בפעילות ציונית. פקידי ממשלה יהודים פוטרו וחלקם הושפלו ונשלחו למחנות מעצר. פרנסת היהודים נפגעה קשות. אבטלתם גברה ופעילותם המסחרית צומצמה. התנועה ו"השורה" דווקא הרחיבו את שורותיהן, תוך החמרת תנאי המחתרת. החינוך היהודי עברי המשיך להתקיים כל העת תוך עליות וירידות בהתאם לנסיבות.

לאחר החלטת החלוקה של האו"ם וכתוצאה מפרוץ מלחמת העצמאות, ולאחריה הקמת מדינת ישראל ב-1948, התגברה הרדיפה של היהודים, רדיפה שגרמה להתגברות תנועת הבריחה לישראל, בעיקר דרך איראן.

בשנות ה-50 החל מבצע עזרא ונחמיה שבו הועלו רוב בני הקהילה הנותרים, כתוצאה מהחלטתה של ממשלת עיראק, לפיה כל יהודי יכול לעזוב את המדינה, בתנאי שיוותר על אזרחותו ועל רכושו. במבצע הועלו לארץ ישראל כמעט כל חברי הקהילה – מעל 120,000 נפש, ונותרו אלפים ספורים.

הזוית האישית

שמחתי לשמוע על שאירע לסבי ומשפחתו ואת סיפור העליה וההתישבות בארץ ישראל .