מאגר סיפורי מורשת

שמי רעות, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבא שלי הרב ארי לנדא, במפגשים הוא סיפר לי על אביו סבא רבא שלי.

סבא משה מספר לי על סבא רבא

אבי, ז"ל עלה לארץ בערב חג הסוכות תרצ"ז חודש ספטמבר 1936 הוא עלה לבד מהעיר קרקוב בפולין והשאיר שם את הוריו  ואחותו. מכל המכתבים שנשלחו אליו מהוריו משם מצאנו רק שניים. את המכתב הראשון ואת האחרון ושניהם מאד מיוחדים.

המכתב הראשון

במכתב הראשון, סבי יהודה לייב הי"ד כתב לאבא בעברית. יפה לראות את התאריך "לסדר ויצא יעקב תרצ"ז לפ"ק" לפי זה נכתב המכתב בשבוע שלפני שבת פרשת "ויצא" (לפ"ק- פירושו לפרט קטן ז"א  שכותבים רק את השנה בלי האלפים…. כמו השנה תשע"ט- זה לפ"ק…ואילו ה'תשע"ט –  לפ"ג) התאריך הלועזי של המכתב 19.11.36 זה כחודשיים לאחר שהוא עזב את הבית. אביו למעשה כותב לו עד כמה הם מודאגים שעדיין לא קבלו ממנו מכתב. הם שלחו לו מכתבים לארץ דרך דוד שהיה גר אז במושבה רעננה וע"י חבר ולא קבלו תשובה והם חוששים שהוא מרגיש רע בארץ. מעניין לראות את הכתב היפה והסגנון של העברית שהם דברו בגלות, עברית שדומה לתנ"ך.

מכתב ראשון

המכתב השני

שלוש שנים בדיוק אחרי צאתו של אבי משה ז"ל מקרקוב בפולין, בחודש 9.1939 נכבשה העיר ע"י הנאצים הגרמנים. המכתב השני נכתב ע"י ההורים שלו בתאריך 15.2.40 שהוא כ-5 חודשים לאחר הכיבוש. הוא לא נכתב ישירות לארץ (כנראה שזה היה אסור במלחמה) אלא נשלח לבלגיה ומשם לישראל (ע"י משפחה שהייתה לנו בבלגיה) המכתב כתוב פולנית וגרמנית ואין שם שום דבר בעברית. אך המעניין הוא כי החותמת בצד שמאל של הגלויה היא חותמת של הדואר של גרמניה הנאצית (צורה של נשר). אינני יודע בדיוק מה כתוב אבל באופן כללי הם שאלו את אבא לשלומו ומעט מאד כתבו על מצבם כי פחדו שהגרמנים ישמידו את המכתב.

מכתב שני 

כיצד הסתיים הסיפור?

כשנה לאחר כתיבת המכתב השני, כל יהודי קרקוב הוכנסו לתוך גטו שהיה באזור שונה מהאזור שסבי וסבתי גרו. במקום ללכת לגטו סבי סבתי ודודתי ברחו מקרקוב לעיירה קטנה יחסית, שהייתה די קרובה לקרוקב ואח של סבתי גר שם, מתוך מחשבה שבמקומות קטנים הנאצים לא יחפשו את היהודים. אך כפי שאנחנו היום יודעים זה לא היה נכון, והנאצים חפשו את היהודים בכל מקום בפולין. ביד' אלול תש"ב הנאצים אספו את כל יהודי העיירה הקטנה היכן שהם גרו שם ושלחו אותם באתו יום להשמדה במחנה שנקרא "בלז'ץ".

הזוית האישית

הסיפור תועד ע"י רעות, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בבית הספר אורות עציון.