מאגר סיפורי מורשת

שמי מיכל אזו נולדתי באתיופיה וחיינו שם שם חיים טובים.

התחתנתי כשהייתי עוד ילדה וילדתי חמישה ילדים. ואז בעלי חלה ונפטר. לאחר חמש שנים משפחתי ואני החלטנו לעלות ארצה.

בראשית 1979 ולאור מחאות ולחצים הפעיל המוסד בהוראת ממשלת ישראל את מבצע אחים להעלאתם של ביתא ישראל מאתיופיה דרך סודאן. במקביל הפעילה האגודה האמריקאית למען יהודי אתיופיה מבצע דומה בשם מבצע אליהו. במסגרת מבצעים אלו נקראו אנשי הקהילה להגיע למחנות הפליטים בסודאן ומשם נלקחו לחרטום והוטסו בטיסות מסחריות לישראל דרך עיר באירופה. בעקבות הקריאה החלו היהודים לצעוד לסודאן, אולם בגלל המצב במדינה מספרם של היהודים שיצאו משני המחוזות העיקריים בהם חיו היה שונה מאוד. במחוז תיגראי ובאזורים בצפון מחוז גונדר שנשלטו על ידי ארגון הווינה לא היה קושי לצאת לסודאן, אולם במרבית מחוז גונדר, שבו חייו רוב היהודים, ושנשלט על ידי הממשלה המצב היה אחרת. בגלל הלחימה של הצבא מול תנועות המורדים בתקופת הטרור האדום, הממשל המקומי בראשות המושל, מייג'ור תפרה מלכו, הגביל את חופש התנועה של התושבים והתנה אותה באשרות מעבר שניתנו על ידי אגודות האיכרים. (ויקיפדיה)

העלייה בעבורי לא היתה פשוטה. בלילה אחד יצאתי עם ילדיי ומשפחתי בשקט ובזהירות. שבועיים צעדנו ברגל, תנאי הדרך היו קשים לבסוף הגענו לסודן. בסודן התנפלו עלינו שודדים. השודדים לקחו לנו את הכל. נשארנו בלי כסף, ובלי אוכל. נשארנו בסודן כשנה ושכרנו שם דירה. התחזינו לגויים, אבל שמרנו את כל המצוות מבלי שיחשדו בכלום. המוסד הישראלי נתן לנו דמי כיס, כדי שנוכל לקנות לנו אוכל. באחד הימים סודני אחד חטף אותי ואת בני. השודד הוביל אותי ואת בני לקצה הרחוב. על המדרכה שבצד השני היה חייל. אני צעקתי "חייל, חייל בוא תעזור לי". החייל בא לעזרתי, הבריח את השודד החזיר לי את הכסף, והוביל אותי ואת בני לביתנו. שנה לאחר מכן בא אלינו מדריך סודני, שהסיע אותנו לעיר הבירה של סודן,  באמצע הדרך היה פנצ'ר בגלגל והוא הוריד אותנו באמצע הדרך. היה לילה חשוך ולא ראינו כלום. הלכנו לאיבוד שוב. לא היו לנו לחמים ולא אוכל. בבוקר מצאנו צינור מים, ממנו שתינו מים והמשכנו בדרך. אותו מדריך שהוריד אותנו, הגיע שוב והביא אותנו לשדה התעופה. בשדה התעופה עלינו על מטוס שלקח אותנו לגרמניה. היינו יומיים בגרמניה, וחיכינו למטוס ישראלי, שיבוא לקחת אותנו משם.

לבסוף הגענו לישראל. התרגשנו מאוד ושמחנו להגיע לירושלים. בישראל להלכנו ללמוד באולפן לעברית, כדי שנלמד היטב את השפה העברית.

עם השנים התאקלמנו בארץ ישראל למדנו את השפה ושמרנו על המסורת שלנו. בתי הבכורה התחתנה והביאה ילדים. וכך גם שאר ילדיי, יש לי נכדים וכעת אנו חיים כמשפחה גדולה ומאושרת.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. התכנית התקיימה בבית הספר אוהל מאיר בעפולה, התש"ף, בהנחיית המורה המובילה שרה בן יוסף.