המחבוא של הסיכה והצמיד מתקופת השואה
סבתא מלכי נולדה בקיץ 1951 בעיר טבריה בבית חולים נוצרי ושמו סקוטי. הימים היו חמים מאוד ובבית החולים הציעו להוריה להשאירה בבית החולים כדי שלא תסבול מהחום הרב. אלא שהוריה התנגדו לכך בכל תוקף כי את בתם הבכורה הם העבירו לבית החולים בחיפה ומאז נעלמו עקבותיה.
הוריה של סבתי ומשפחתה הענפה עברו את השואה חלקם שרדו וחלקם לא שרדו. סבתה של סבתי ששמה היה עדינה, נדהמה שהגרמנים הודיעו שעל כולם להביא למקום הריכוז את כל הבגדים היפים, התכשיטים ודברי ערך. הדבר היה מאוד תמוה וסבתא עדינה נתנה הוראה לכל המשפחה לא להביא את התכשיטים למקום האיסוף אלא, כל אחד ואחת יזכור בן כמה שנים הוא/היא וילך כמספר שנות חייו צעדים לכיוון מזרח יחפור בור באדמה ויקבור את כל התכשיטים שם. סבתא עדינה אמרה שאם נחזור ממחנה העבודה אליו אומרים הגרמנים שאנחנו הולכים, נמצא את התכשיטים שלנו.
סבתא עדינה קיבלה את הסיכה שבתמונה וסבתא לילי קיבלה את הצמיד שבתמונה והחליטו להחביאם באדמה. לאחר השואה כשחזרו לביתם הגויים לקחו להם את הבתים אבל הם מצאו את התכשיטים הקבורים באדמה. לילי הייתה בתה הבכורה של סבתא עדינה והיא קיבלה ממנה בירושה את הסיכה. סבתא לילי ברגעים אחרונים לפני שאיבדה את הכרתה העבירה את הצמיד ונתנה אותו לסבתי מלכי וביקשה ממנה שלעולם לעולם לא תוריד אותו מידה.
הזוית האישית
טל: "שמחתי מאוד שסבתא הגיעה להיות איתי בתכנית זו. אני נהניתי שהיא באה והקדישה מזמנה האישי לעזור לי, תודה רבה סבתא!"
מלכי: "כאשת חינוך אני רואה חשיבות רבה בתכניות מהסוג הזה. שמחתי לבלות זמן איכות עם הנכדה שלי טל וללמוד ממנה דברים חדשים וכמובן להעביר לה את הסיפור המשפחתי."
מילון
מחנה עבודהמחנות שהגרמנים לקחו לשם יהודים כדי לעבוד בשבילם.