מאגר סיפורי מורשת

סבי, יואכים – אחים בגיינסקי, בן 81 נולד בברלין שבגרמניה, בשנת 1937. הוא משתתף עמי השנה, בתכנית הקשר הרב דורי, בבית הספר ובמפגשים סיפר לי על המזוודה.

סבא מספר:

"עדי נכדתי החמודה, לפני שאספר לך על החפץ אספר לך קצת על המשפחה.

אני נולדתי להרמן צבי בגיינסקי ולמרגרטה לבית שיך והייתי הבן הצעיר במשפחה. אמי ילדה אותי כשהיא היתה בת 42 ובאותם שנים זה היה מאוד נדיר. אבי היה נשוי לאישה אחרת ונולדו להם 3 ילדים שני בנים ובת. אחרי שאישתו נפטרה הוא התחתן עם אמי ונולדו אחותי הגדולה ואני.

החפץ עליו אספר לך הוא מזוודה. המזוודה שלי חומה (כמו המזוודות של פעם הגדולות, רק ממש קטנה), המזוודה בת גילי בערך אולי אפילו יותר, גודלה בערך 20 40x ס"מ – כמו קופסת נעלים קטנה.

המזוודה הקטנה

כשגרשו אותנו מהבית למחנה ריכוז נשארו רק אמי, אחותי אסתר ואני ואי אפשר היה לקחת הרבה דברים, כל אחד היה רשאי לקחת מזוודה ותרמיל גב ומכיוון שהיתי קטן, בן חמש וחצי קיבלתי מזוודה קטנה. לתוך המזוודה הכנסתי דברים שרציתי (ומה שאפשר היה להכניס למזוודה). היה עלי לבחור בין הצעצועים שהיו לי (לא היו הרבה כמו היום) אבל ממה שהיה הייתי צריך לבחור והיה לי קשה להיפרד מאחרים.

בתוך המזוודה היו רק פריטים שלי, לקחתי שלושה ספרי ילדים בגרמנית וכמה חיילי עופרת בגודל של 7-8 ס"מ כל אחד. היו לי כל מיני חיילים חלקם היו עם כובע פלדה לחלקם היה רובה, אקדח, היו גם סוסים ולקחתי איתי בערך 10 חיילים שיהיה לי במה לשחק, כי לא ידענו לאן אנחנו הולכים ומתי נחזור. מאוד רציתי לקחת את עגלת העץ שגררתי אחרי ברחוב וקיבלתי מהגן לפני שגרשו אותנו היהודים, אבל לא היה לי מקום במזוודה והייתי צריך להפרד ממנה והייתי מאוד עצוב, אני חושב שלקחתי במזוודה צלחת וסכו"ם.

בתקופת השואה הצלחתי לשמור על המזוודה, היא היתה כל רכושי.

עזבתי את מחנה הריכוז "טרזינשטט" ביחד עם המזוודה והגעתי לשוויץ. אחרי חצי שנה שהתגוררנו בשוויץ עלינו לארץ באנייה בדרך אמרו לנו שאם יש לנו חפצים שמזכירים לנו את הגרמנים, שנזרוק אותם לים וכך עשיתי, הוצאתי את כל החפצים שהיו לי במזוודה וזרקתי לים – אם הייתי יודע שאפשר היה להשאיר אותם הייתי שמח שהם יהיו איתי גם בארץ. את המזוודה שמרתי.

המזוודה היתה איתי כל זמן השואה והיא איתי מאז ועד היום. שמרתי אותה ולמרות ש"ביד ושם" הציעו לי לתת אותה למזכרת, כדי שאנשים יראו את המזוודה שהיתה שייכת לילד, אך החלטתי לשמור אותה כי היא חשובה ומהווה לי זיכרון חשוב, אולי בעתיד אמסור אותה "ליד ושם".

הזוית האישית

עדי: הייתי רוצה לאחל לסבא שלי את כל הדברים הטובים היה לי ממש נחמד לעבוד איתו ולמדתי המון דברים חדשים.

סבא יואכים: עדי, נכדתי החמודה נהנתי מאוד מהשאלות החכמות והחשובות ששאלת.