מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

המורשת תמיד איתי

גאולה עם רון וזיו
טבריה
לגדול בטבריה על מורשת יהודית עתיקה

למדתי בבית ספר אליאנס שבטבריה שמונה שנים. בית הספר היה במרחק מהבית של שני קילומטר שהדרך נעשתה ברגל הלוך ושוב.
 
נולדתי למשפחה שמנתה 11 ילדים שאני השביעית מבינהם. אבי נסע לסוריה לרכבת העמק ושם הוא הביא את אמי לטבריה שאמי הייתה ממשפחת חכים והם עלו מדמשק לטבריה. גרנו עד שנת 1954 בעלית גג שכל התנאים סניטרים היו בחוץ כולל המטבח שהיה במורד 16 מדרגות מהבית.
 
שבת אחת נכנסו צוענים למטבח ולקחו לנו את החמין שעמד על פתיליה והפכו את הפתילייה ושרפו את המטבח. היינו משפחה מסורתית שומרת שבת. למרות שלא היה שפע ולא היה חשמל נעזרנו בפתילת נפט ועששית להכנת שיעורי הבית.
 
הייתה תמיד אחדות במשפחה ועד היום כולם מאוחדים. סבתא, אמא של אבא, מלכה מזרחי שמה הייתה לה דירת חדר שבתקרה הייתה תלויה קופסת עץ עטופה ברשת שזה היה המקרר וכד חרס שהיה עטוף בסמרטוטים כדי שהמים היו קרים. היא כיבסה בגיגית נחושת בידיים. עופות נשחטו בידי שוחט ונמרטו בידיים.
 
אבי בכור מתתיהו מזרחי היה מורה בתלמוד תורה וגם מורה לערבית. כעבור שנים אבא עבד בסולל בונה בטבריה בתור מנהל עבודה. בשנת 54 עברנו לגור בשיכון, מדי שבת היינו עושים קבלות שבת עם זמירות. כל אחד היה מקבל שקית ממתקים בחגים הייתה אוירה יפה עם מנהגים שנשארו לנו חרוטים עד היום.
 
למדתי עשר שנות לימוד יצאתי לעבודה בספריה לאחר מכן עבדתי בהנהלת חשבונות בתנובה טבריה, תוך כדי עבודה הכרתי את בעלי כהן ברוך ונישאנו. ברוך הוא בנם של כהן שרה חוייטה שעלו מתוניס בשנת 1949. משפחתו של בעלי עלו מתוניסיה כאשר בעלי ברוך היה בן 4.
 
לאחר נישואינו, נולדו לנו 4 ילדים:  אורן, אלון, שירלי,איתי. כיום יש לנו 14 נכדים שאנחנו אוהבים מאוד. בבעלותי הייתה מכולתי במשך 34 שנים, כאשר פרשתי מעבודתי, התחלתי לעסוק באומנות שזה ציור, פיסול, נגרות.
 
היום אנחנו משתדלים בבית לשמור את המורשת ואת חווית הילדות. בני המשפחה נפגשים בחגים ובשבתות אני מקווה שגם הנכדים והדורות הבאים ימשיכו באחדות המשפחה.
 
העשרה
רכבת שנסעה מחיפה לדמשק דרך עמק הירדן לפני קום המדינה. רכבת העמק הוא השם הנפוץ לשלוחה של מסילת הרכבת החיג'אזית, אשר נבנתה בתחילת המאה ה-20. המסילה קישרה בין חיפה לסמח' (כיום "צמח") ומשם לדרעא, על קו הרכבת החיג'אזית מדמשק, בירת סוריה, לעיר אל-מדינה שבחיג'אז (במאה ה-21, חלק מערב הסעודית). השם "רכבת העמק" לא ניתן מעולם למסילה באופן רשמי, אך היה בשימוש נרחב ביישוב היהודי בארץ ישראל.
בנייתה של המסילה, שהייתה מסילת הברזל השנייה בארץ ישראל, למן הגיית הרעיון הראשוני ועד לחנוכת הקו, נמשכה כארבעים שנה. הבנייה עצמה נמשכה מ-1902 עד 1905".
 
תשע"ו, 2015 

מילון

רכבת העמק
רכבת שנסעה מחיפה לדמשק דרך עמק הירדן לפני קום המדינה. רכבת העמק הוא השם הנפוץ לשלוחה של מסילת הרכבת החיג'אזית, אשר נבנתה בתחילת המאה ה-20. המסילה קישרה בין חיפה לסמח' (כיום "צמח") ומשם לדרעא, על קו הרכבת החיג'אזית מדמשק, בירת סוריה, לעיר אל-מדינה שבחיג'אז (במאה ה-21, חלק מערב הסעודית). השם "רכבת העמק" לא ניתן מעולם למסילה באופן רשמי, אך היה בשימוש נרחב ביישוב היהודי בארץ ישראל. בנייתה של המסילה, שהייתה מסילת הברזל השנייה בארץ ישראל, למן הגיית הרעיון הראשוני ועד לחנוכת הקו, נמשכה כארבעים שנה. הבנייה עצמה נמשכה מ-1902 עד 1905.

ציטוטים

”הייתה אחדות במשפחה ועד היום מאוחדים. “

הקשר הרב דורי