מאגר סיפורי מורשת

שמי לאון קוטליארבסקי, נולדתי ברוסיה בשנת 1948 בעיר בירובידג'אן עליתי לישראל בשנת 1991.

זכרונות ילדות מבית הספר

השם של המורה הראשונה שלי היה ראיסה גורביץ'. בעלה עבד בעיתון "בירובידג'אן שטרן" – העיתון היה כתוב בשפת היידיש. הוא היה מוזמן הרבה פעמים לבית הספר, לספר לילדים על יהודי רוסיה, על האזור האוטונומי של היהודים, על עיר בירובידג'אן – עיר הבירה של האזור, על המפעלים הענקיים ועל אנשים שעובדים בהם.

על ישראל ידענו מעט, היו רק בעלי רדיו מעטים, אשר הקשיבו ל"קול של אמריקה" בתחנת רדיו "חירות". משם הם היו יודעים על ההתפתחות של ישראל.

זאת היתה שנת 1958. אני למדתי טוב. בסוף כיתה ג', אבא הבטיח לי אופניים, אם אסיים את השנה בהצטיינות. לקנות אופניים אז היה מאוד קשה, כמעט בלתי אפשרי. אני סיימתי את לימודי בכיתה עם ציון  100 בכל המקצועות … מלבד התנהגות. מאוד כעסתי – וקרעתי את התעודה.

אבא באותו זמן לא היה בבית, הוא נסע לכמה ימים לעיר אחרת מטעמי עבודה. אני סיפרתי הכל לאמא והלכנו ביחד לבית ספר. אמא דיברה עם המורה שלי. אני לא יודע – איך ומה אמא אמרה באותה שיחה למורה שלי, אבל  אני קיבלתי תעודה חדשה עם ציון מאה גם בהתנהגות. אבא השיג לי אופניים, כמו שהוא הבטיח לי והייתי הכי מאושר.

היום כל הילדים, הנכדים והנינים של המורה הראשונה שלי – גרים בישראל, משרתים בצבא, עובדים ולומדים.

סבא לאון סבתא דורה אבא ולדיק ודודה ויקה

הזוית האישית

לאון קוטליארבסקי מספר לנכדו קוטליארבסקי איתן את חווית ילדותו מבית הספר ועל המורה הראשונה שלו.