מאגר סיפורי מורשת

הורי, עדינה וישעיהו, נישאו בתאריך 2.7.1951 בתל אביב.

לאחר שנת נישואים עברו הורי בעקבות עבודתו של אבי לכפר סבא, שם התגבשה ההחלטה שלהם להפסיק לאכול מהחי ולהיות צימחונים מההיבט האידיאולוגי. בשנת 1953 נולדתי ועברתי את ילדותי המוקדמת, ילדה סקרנית, שמחה ועליזה.

בהמשך הצטרפו אלי שתי אחיותיי, גרנו בדירה גדולה ותמיד עם הרבה חברים מסביב, ומגוון פעילויות לנו הילדים..

בשנת 1960 הורי החליטו לעבור לצפון הארץ לישוב צמחוני הראשון והיחיד אמירים, כדי שיוכלו לגדל אותנו בסביבה שכולם צמחונים, שם חל מהפך בחיי מבת עיר שרגילה לחברים וחברות סביבה, לפעילויות ומגרש משחקים הגעתי לישוב בהקמה ללא כביש גישה, שטח בר שהיה כולו סלעים, טרשים וקוצים הבתים היו בתי סוכנות קטנים ללא חשמל עם מבנה קטן בחוץ ששימש כשרותים. מאוחר יותר הבנתי שהורי הם חלוצים עם חלומות וגם כעסתי כי הרגשתי שאני משלמת את המחיר…

המשפחה שלי הגיעה עם כל הריהוט והתכולה שהייתה לנו בבית בכפר סבא שלא נמצא בה שימוש במבנה שהועמד לרשותנו. האנשים שהגיעו להקים את הישוב היו בעיקר בודדים כמעט ולא היו ילדים, כך עברה עלי ילדותי השנייה בבדידות ובגעגועים לשנים המעטות שגרנו בכפר סבא.

לאחר כמה שנים בבית הזמני באמירים, הורי בנו בית מדהים מול נוף עוצר נשימה, נוספו למשפחתנו עוד אחות ושני אחים גם, הישוב גדל והפך להיות הישוב המוביל באזור.

כשפגשתי את עוזי בן זוגי שהיה תל אביבי שמחתי שסוף סוף תהיה לי ההזדמנות  להכיר את העולם הגדול ואוכל לגור בעיר, אך עוזי התאהב גם באמירים ורצה שנבנה את ביתנו באמירים, התנאי שלנו היה שלילדנו תהיה חברת ילדים ושלא יעברו ילדות כמו שאני עברתי ואכן משפחות צעירות הגיעו לאמירים.

בישוב המקסים נולדו ארבעת ילדינו, שתי בנות חזרו לאמירים עם המשפחות שלהן ושני בנים שאחד מהם הוא אבא של טליה שיחד אנחנו כותבות את הסיפור שכיום אינם גרים באמירים. היום אני מודה להורי שלמרות כל הקשיים גידלו אותנו עם הרבה אהבה ושפע של טבע ואידיאולוגיה שדבקה בכולנו ולעוזי אהובי שהתעקש שנגור באמירים. היום נכדנו שגרים באמירים הם דור רביעי בישוב.

הזוית האישית

טליה הנכדה: היה לי כיף מאוד להיות עם סבתא וללמוד על העבר שלה ועל מה שהיא חוותה. למדתי דברים שלא ידעתי על העבר והמשפחה שלי.